עפ"א 22256-01-16 מדר נ' יו"ר הוועדה לתכנון ובניה

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט א. ברקאי) מיום 10.12.15 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי.

טענות המערער בקליפת אגוז הן כדלקמן:

1.ביתו של המערער מצוי במתחם המגורים של בני משפחתו שברח' י"ב 25 בכפר שלם ולא ברח' אלנקווה 49, כמצויין בצו ההריסה. המבנה לגביו ניתן צו ההריסה המנהלי היה גמור בעת שניתן הצו, ומאוכלס. צו הריסה מנהלי נועד רק לצורך מניעת עובדה מוגמרת ולא זה היה המצב במקרה דנן.

הצו ניתן על קומה שלמה בבנין ולאחר מכן הובהר שלא מדובר בקומה כי אם במרפסת שנסגרה.

2.שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין מקום לקבל את הבקשה מאחר ולא הוגשה על ידי בעלי הזכות במקרקעין. במקרה דנן המערער הוא לכל הפחות בעל רשות במקרקעין, ולכן הוא רשאי להגיש הבקשה.

3.שגה בית משפט קמא כאשר קבע בהחלטתו כי אין לקבל את טענת המערער ביחס לכתובת המצוינת בצו, רח' אלנקווה המצויין בצו איננו כתובתו של המערער.

ב"כ המשיבה טוענת כדלקמן:

1.אין מדובר בטעות בכתובת. בצו ההריסה המנהלי צויין גוש חלקה, שם רחוב ומספר הבית והנתונים הללו תואמים את נסח הטאבו שהוגש.

2.ב"כ המשיבה מפנה לסעיף 4 בתצהיר המהנדס התומך בצו ההריסה המנהלי ואשר קובע כי המבנה מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום וכי לא חלפו 60 יום מסיום הבניה. צילומי האוויר שהוגשו לבית משפט קמא מתאריכים 13.3.13, 22.10.14 ו- 8.11.14 מלמדים על היקף הבניה, מועד הבניה ומועד סיום הבניה.