עפ"א 21442-09-15 בויראת נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון

1.         לפניי ערעור על החלטה  מיום  6.9.15, אשר ניתנה לאחר קיום דיון, במעמד הצדדים, בתיק בב"נ 14441-08-15 בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (להלן:"ההחלטה")ע"י  כב' השופטת קרן אניספלד (להלן: "בית משפט קמא"). ההחלטה הותירה על כנה את החלטת כב' השופט  משה גינות מיום 7.8.15, על פיה נתקבלה,במעמד צד אחד, בקשת המערערת למתן צו הפסקה שיפוטי  ומניעת פעולות נגד המערערת (להלן:"הצו"), זאת לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:"חוק התכנון והבנייה").

החלטת בית משפט קמא וההליך בפניו

2.         בית משפט קמא ציין בפתח החלטתו, כי הצו התבקש על-ידי הוועדה בשל כך שהמערערת הקימה במקרקעין בית פרטי בשטח של כ-200 מ"ר; הבקשה נומקה בכך שעבודות הבניה בוצעו על קרקע שיעודה חקלאי לפי תוכנית ג/400, תוך שהמבנה הוקם מחוץ לתחום התוכנית המאושרת ענ/299 המתייחסת לשכונת המגורים שמצויה בקרבתו, והכול מבלי שניתן לעבודות הבניה היתר כחוק. ביחס למצב הבניה, הוטעם בבקשת המשיבה, כי המבנה הנ"ל טרם הושלם ומצוי בשלבי גמר של עבודות טיח וריצוף – ואף טרם אוכלס, כך על-פי ביקור מפקח הוועדה שנערך במקום, ביום 5.8.2015.

3.         בית משפט קמא הטעים בהחלטתו, כי  המערערת עתרה לבטל את הצו על-יסוד הנימוקים הבאים: ראשית, בניית המבנה הסתיימה לפני כשלוש שנים, בשנת 2013, ומזה שנה ומחצה הוא מאוכלס תוך שבנה של המערערת, מחמוד, מתגורר בו דרך קבע  והוא מתעתד להתגורר בו עם רעייתו, לאחר נישואיהם שנקבעו לסוף חודש ספטמבר ש"ז; שנית, הוועדה לא נקטה הליכים בגין בתים סמוכים, שנבנו בקרבת המבנה באותה תקופה; שלישית, הוועדה ידעה על הקמת המבנה ולא נקטה פעולה לשם עצירת הבניה קודם לכן; רביעית, פעולת הוועדה בבקשת הצו נסמכה על תלונות של שכן שמוּנַע על-ידי שיקולי נקמה כלפי המשיבה ומשפחתה. על-יסוד כל אלה ביקשה המערערת לבטל את הצו ולאפשר את המשך השימוש הנוכחי במבנה למגורי הבן, כל זאת מבלי שתבוצענה בו עבודות בניה נוספות. 

4.         לאחר שביום 3.9.15  התקיים בפני בית משפט קמא  דיון לבירור טענות הצדדים ומטעם הוועדה נשמעה עדותם של שני מפקחים: מר אבראהים עתאמנה, מפקח בניה בוועדה [תצהיריו סומנו ת/1 ו-ת/2; להלן:" עתאמנה"], ומר חיים דוד, מפקח בניה ביחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים בחיפה [תצהירו סומן ת/4; להלן "דוד"]. מן העבר השני של המתרס נשמעה עדות המערערת [תצהירה סומן נ/1]. לאחר שנתן דעתו לראיות שהובאו על ידי הצדדים וכן לגוף הבקשה ולטיעונים בפניו, מצא בית משפט קמא  כי היה מקום למתן הצו במעמד צד אחד בלבד, וכי יש להותירו על מכונו ובד בבד נדחתה  בקשת המערערת לבטל את הצו.

5.         באשר לפן התכנוני, ציין בית משפט קמא, כי  הזכויות במקרקעין רשומות על-שם קרוב משפחתה של המערערת, שהינו סבו של בנה; למערערת עצמה אין זכויות במקרקעין, אך היא אישרה כי היא שבנתה בהם את המבנה אליו מתייחס הצו [ר' הודעת המערערת בחקירתה מיום 22.4.2015 בפני מפקח הוועדה עתאמנה, ת/5, בש' 12-1]. המערערת לא חלקה על כך שהיא בנתה את המבנה, מבלי שניתן לה היתר ואף מבלי שפנתה אל הוועדה לשם קבלת היתר [ת/5 בש' 7-5, 16-14]. עוד צוין בהחלטת בית משפט קמא, כי  המערערת לא הציגה תשתית תכנונית שתסתור את טענת הוועדה, אשר נתמכה בתצהיר עתאמנה, לפיה המבנה הוקם על קרקע שיעודה חקלאי לפי תוכנית ג/400, ומחוץ לתחום התוכנית המאושרת ענ/299 שהינה התוכנית הרלוונטית לשכונת המגורים הסמוכה למבנה [ת/1 בסע' 4 ו-6, ת/2 בסע' 9, ת/4 בסע' 5]. בית משפט קמא קבע, כי טענת המערערת, לפיה  פנתה לאיש מקצוע לשם הכנת בקשה לשינוי יעוד ומתן היתר הועלתה על דרך הסתם וללא פירוט מתבקש, מבלי לבאר מתי נעשה הדבר, מבלי לצרף כל תיעוד לתמיכת הטענה, ומבלי להציג אישור של איש מקצוע על כך ששירותיו נשכרו בידי המערערת לתכלית שבה נקבה [נ/1 בסע' 3]. בית משפט קמא קבע, לפיכך, כי אינו נותן אמון בגרסת המערערת.

6.         בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי המערערת הקימה את המבנה מושא הבקשה , תוך ביצוע העבודות הכרוכות בכך, מבלי שהיה ברשותה היתר כדין, ומבלי שפנתה למוסדות התכנון בבקשה ליתן לה את ההיתר הדרוש.

7.         בית משפט קמא הטעים, כי  יש לקבל את גרסת הוועדה כי במועד מתן הצו טרם הושלמה בניית המבנה והוא לא היה מאוכלס ולדחות את טענות המערערת בדבר השלמת הבניה זה מכבר ועשיית שימוש במבנה למגורי קבע של בנה. בנקודה זו ציין בית משפט קמא, כי פקח הוועדה עתאמנה תיעד בתצהירו את ביקורו במקרקעין ביום 5.8.2015, שאז התחוור לו כי הבניה טרם הושלמה אלא נמצאת בשלבי גמר, וכי המבנה טרם אוכלס [סע' 5 ב-ת/1]. בתאריך זה, במהלך ביקורו במקום, צילם עתאמנה תצלומים שתיעדו את המבנה מבחוץ ואשר צורפו לתצהירו. עתאמנה הבהיר, כי גם בביקורים נוספים שערך במקרקעין, טרם מתן הצו, נוכח לדעת כי המבנה אינו מאוכלס – והוא צירף תצלומים לתמיכת טענתו זו; כך היה גם לאחר מתן הצו ועובר לפניית המערערת בבקשתו לבטלו [סע' 6-5 ונספח ב' ב-ת/2]. נקבע, כי התצלומים שהוצגו תומכים בטענת הוועדה, לפיה מדובר במבנה שבנייתו לא הושלמה ושמצוי בשלב עבודות הגמר; בפתחיו לא הורכבו חלונות, גרם המדרגות שמוביל אליו אינו שלם, וכך גם חלק מהגג. מההחלטה עולה, כי  עתאמנה ציין כי ניסיונות הוועדה למסור למשיבה את הצו, לאחר שניתן, לא עלו יפה ובשל כך הדביק שליח הוועדה את הצו על דלת המבנה, לאחר שביקר במקום שלוש פעמים [סע' 7 ב-ת/2]; הוצג אישור מסירה שהעיד על מועדי ביקוריו של השליח במבנה [נספח ג' ב-ת/2]. מההחלטה עוד עולה, כי  הדברים הנ"ל אינם מתיישבים עם גרסת המערערת, לפיה בנה הסטודנט מתגורר בבית דרך קבע.

8.         בית משפט קמא הוסיף וציין, כי משלא עלה בידי הוועדה למסור את הצו למשיבה באמצעות שליח מטעמה, הסתייעה הוועדה ביחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים על-מנת לבצע מסירת אישית של הצו; פעולה זו בוצעה על-ידי דוד, שביקר במבנה ביום 10.8.2015 ואף תיעד אותו, מבפנים ומבחוץ [סע' 4 ונספח ג' ב-ת/4]. נקבע, כי בעדויותיהם של עתאמנה ודוד הובהר מה היה חלקו של דוד בתיעוד המבנה ומה פישרה של מעורבותו בהליך הנוגע לצו דנן, כי אין בכך כל פסול והותרה הגשת תצהירו של דוד על נספחיו.