עפ"א 19749-02-16 עירית תל-אביב-יפו נ' שולביץ ואח'

בפני ערעור שהוגש על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט א' הרמלין) מיום 27.12.15, לפיו חויבה המערערת בתשלום הוצאות למשיבים בסך 2,500 ₪.

בית משפט קמא קבע: "הואיל ולא מצאתי סיבה מוצדקת כלשהי להתנגדותה של המשיבה למתן הארכה, החלטתי לחייב אותה בתשלום הוצאות הדיון למבקשים".

כפי שפורט בנימוקי הערעור, מדובר בהשתלשלות עניינים ארוכה וסבוכה שאין מקום לחזור ולפרטה, שהתנהלה במספר ערכאות ולבסוף קיבל כב' השופט גורפינקל את ערעורה של המערערת (עפ"א 8244-09-14) וקבע בין היתר כי צו ההריסה השיפוטי יכנס לתוקף החל מיום 1.4.15. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובהחלטה שניתנה ברע"פ 131/15 מיום 15.3.15 דחה כב' השופט שהם את הבקשה וקבע כי צו ההריסה יכנס לתוקפו באופן מידי.

ביום 31.3.15 פנה ב"כ המשיבים למערערת וביקש הסכמתה לעיכוב ביצוע. המערערת הסכימה ובעקבות כך בית משפט קמא עיכב את צו ההריסה עד ליום 1.7.15. עם תום הארכה, פנו המשיבים פעם נוספת למערערת וביקשו הסכמתה לארכה נוספת. גם הפעם לפנים משורת הדין הסכימה המערערת וניתנה ארכה נוספת עד ליום 31.10.15.

ביום 18.10.15 פנו המשיבים בפעם השלישית למערערת בבקשה נוספת להארכת מועד לביצוע הצו, והפעם סרבה המערערת להיעתר לבקשה. המשיבים פנו בבקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים שקבע את הבקשה לדיון ביום 26.10.15.

יש ממש בטענת ב"כ המערערת לפיה בית משפט קמא במהלך הדיון בפניו, פתח את הדיון, דן בטענות שונות שהעלו המשיבים לגופו של עניין ואף קבע ביקור במקום. זאת כאמור למרות שצו ההריסה אושר ואף נקבע מועד לביצועו הן בהחלטת בית המשפט המחוזי והן בהחלטת בית המשפט העליון.

במקביל להליך דנן, בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים בתיק רישוי עסקים של המסעדה, נקבע בהסכמה כי צו הסגירה למסעדה יכנס לתוקפו ביום 19.4.16. בעקבות זאת הציע בית משפט קמא לצדדים כי צו ההריסה נשוא הדיון יכנס לתוקפו 21 יום לאחר מכן ושני הצדדים קיבלו את הצעתו. למרות זאת, בהחלטתו המשלימה מיום 27.12.15 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבות ופסק הוצאות בסך 2,500 ₪ נגד המערערת. לדברי בית משפט קמא:

"הואיל ולא מצאתי סיבה מוצדקת כלשהי להתנגדותה של המשיבה למתן ארכה החלטתי לחייב אותה בתשלום הוצאות הדיון למבקשים".