עפ"א 18417-01-15 אגבאריה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה בחיפה

הערעור והחלטות בימ"ש קמא

1.לפניי ערעור על החלטות שניתנו בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט קוטון) בת"פ תו"ח 35631-02-10, במסגרתן ניתנה למשיבה ארכה לביצוע צו הריסה (בו חויב המערער), לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 - החלטת ביניים מיום 18.8.14 והחלטה סופית מיום 10.12.14.

2.מדובר בביצוע צו הריסה של מבנה מגורים (להלן: "המבנה"), שנבנה על קרקע חקלאית בסמוך ליישוב אום אל פחם, על פי גזר דין שניתן נגד המערער עוד ביום 26.3.07, בת"פ 2682/03 בבית משפט השלום בחדרה.

בגזר הדין הנ"ל הוטל על המערער להרוס את המבנה בתוך 18 חודשים ונקבע, כי אם לא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית להרסו, בתוך 3 חודשים.

3.לאחר שמהערער לא הרס את המבנה, הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי קיום צו הריסה וביום 14.10.10 במסגרת גזר הדין, נקבע כי עליו להרוס את המבנה עד יום 1.5.11 וכי אם לא יעשה כן תהא המשיבה רשאית להרוס את המבנה, החל מיום 1.9.11 ללא שהוגבל המועד בו היא רשאית להרוס את המבנה.

מאחר שההליכים השונים פורטו בהחלטות בית משפט קמא, אינני רואה מקום לחזור על הפירוט ואציין רק, כי לאחר גלגולים נוספים של העניין, בערכות השונות, לרבות בקשות מטעם המערער למתן אורכות לביצוע ההריסה, לרבות עתירות מנהליות בהן ביקש המערער לצוות על המשיבה להימנע מביצוע צו ההריסה, ניתנה החלטה, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ 50257-06-13, בה הוגבל המועד בו הותר למשיבה לבצע את הצו וזאת - עד ליום 12.10.13.

בקשת המערער לעיון חוזר נדחתה ביום 16.9.13. מאז ועד החלטות בית משפט קמא, הגישה המשיבה 4 בקשות למתן ארכה לביצוע צו ההריסה על ידה.

מפי המערער, שהתנגד לבקשות, נשמעו טענות פרוצדוראליות ומהותיות ובסופו של דבר, בשתי הפעמים הראשונות, נעתרו בתי המשפט לבקשות המשיבה והאריכו את המועד, כמבוקש על ידה. ערעורים על כך נדחו.

4.בבקשות האחרונות, מושא ערר זה, ביקשה המשיבה, תחילה, מתן ארכה עד ליום 1.9.15 ולאחר מכן צמצמה את התקופה, עד ליום 1.3.15 בלבד.