עפ"א 17006-04-16 אלזיאדנה ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט צבי פורר) בתיק תו"ח 25219-05-13: החלטה מיום 15/3/16 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשתם של המערערים לעכב ביצועם של צווי הריסה מנהליים שהוצאו לגבי מבנים של המערערים; החלטה מיום 31/3/16 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשתם של המערערים לעיין מחדש בהחלטתו דלעיל.

החלטות בית משפט קמא ניתנו לאחר שבשנת 2013 נדחתה בקשתם של המערערים לבטל צווי הריסה מנהליים שהוצאו נגד מבנים שהיו, בזמנם, מבנים חדשים. ערעור שהגישו המערערים על אותה ההחלטה נדחה. גם עתירה שהוגשה על ידם לבית המשפט העליון נדחתה, מהנימוק שאין בג"צ משמש כערכאת ערעור.

רקע

1. ביום 28/4/13 הוציא יו"ר הועדה המחוזית תכנון ולבניה מחוז דרום שני צווי הריסה נגד שני מבנים של המערערים. המשיבה הגישה במאי 2014 בקשה להארכת מועד הביצוע של הצווים ובית משפט קמא נעתר לבקשה. ביום 27/6/13 הגישו המערערים בקשה לבטל את צווי ההריסה. לאחר שמיעת ראיות, דחה בית המשפט, בהחלטה מיום 1/9/13, את הבקשה לביטול הצווים. המערערים פנו לבית המשפט המחוזי אך ערעורם נדחה בפסק דין מיום 12/10/13. על פסק דין זה לא הוגשה בקשת רשות לערער.

2. ביום 8/1/14 הגישו המערערים עתירה לבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק. בפסק דין מיום 11/1/16 דחה בית המשפט העליון את העתירה והעניק למערערים ארכה נוספת, בקבעו כי ביצוע צווי ההריסה יידחה עד ליום 1/4/16.

3. המערערים לא השלימו עם החלטתו של בית המשפט העליון והגישו הבקשה לדחות את מועד ההריסה. בהחלטתו הראשונה מושא ערעור זה דחה בית משפט קמא את הבקשה ובהחלטתו השנייה, אשר גם עליה הוגש הערעור דנא, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה.

   טענות המערערים בתמצית

4. המערערים טוענים כי כיום קיים אופק תכנוני בדמות תכנית שבמסגרתה עתידים הם לקבל היתר בניה לבתים אחרים במקום אלה שבהם הם גרים היום, ואשר לגביהם הוצאו צווי ההריסה. נטען כי ההיתר יתקבל בעתיד הנראה לעין. המערערים הדגישו את הכרת המדינה בצורך לפתור את בעיית המגורים של הבדואים בנגב. לטענתם, שגה בית משפט קמא בקבעו כי המבנים בנויים על קרקע המיועדת לחקלאות. נטען שהתקבלה החלטה לספח את השטח בו בנויים הבתים לשטח העיר רהט. נטען כי תמונה תכנונית זו שונה מזו שעמדה בפני בית המשפט כאשר דן בבקשתם הראשונה לביטול צווי ההריסה, שכן התקבלה החלטה על סיפוח השטח לעיר רהט. עוד נטען כי על פי התכנית המוצעת, המקרקעין אינם מיועדים עוד לחקלאות אלא למגורים. הוסיפו המערערים וטענו כי בתיקים אחרים, הסכימה המשיבה לדחות את ההריסה עד יולי 2016.