עפ"א 16612-12-14 אל הואשלה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בני שמעון

1.ביום 4.11.2013 חתמה יו"ר המועצה המקומית לתו"ב "בני שמעון" על צו הריסה מנהלי (לפי סע' 238 לחוק התו"ב) ביחס למבנה פח אשר המערער היה בשלבי בנייתו אותה שעה – מבלי היתר.

ביום 11.11.2013 פנה המערער בבקשה לבימ"ש השלום בקרית גת לביטול צו ההריסה המנהלי.

הדיון בבקשה התקיים ביום 26.11.13 ובמהלכו נחקרו נגדית המערער והמפקח ג. דבורה.

ביום 6.11.14 (!) החליט בימ"ש השלום (כב' השופט א. זבולון) לדחות את בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי וקבע כי המשיבה תהיה רשאית לבצע את ההריסה החל מיום 2.1.2015.

בפני ערעורו של המערער על החלטתו האמורה של בית משפט השלום.

2.המערער לא חלק בבימ"ש השלום ואיננו חולק גם עתה על כך שהמבנה, נשוא צו ההריסה, נבנה על ידו ללא היתר וכי בעת הוצאת הצו טרם הסתיימה בנייתו.

טענתו, שנדחתה בבימ"ש השלום ועליה הוא שב בערעורו הינה כי קיימים שיקולים מן הצדק מכוחם ראוי לבטל את הצו. זאת על שום כך שהמבנה נבנה בתוך מתחם רחב מימדים (כ- 750 דונמים) שהועמד על ידי מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י) למטרת "מגורים ומרעה" – בגדרו של הסכם שנערך בין אביו של המערער לממ"י בשנת 1996 ואשר קיבל תוקף של פסק דין.

לטענת ב"כ המערער, ההסכם הנ"ל שנחתם ב- 1996 עם אביו של המערער תקף גם לגבי המערער עצמו ומשנקבע באותו הסכם כי השטח של 750 דונם הינו ל"מרעה ומגורים" – לא היה מקום להוצאת צו ההריסה המנהלי ביחס למבנה דנן שבנה המערער ללא היתר.

ב"כ המערער מוסיף וטוען כי אותו ההסכם (עם אביו של המערער משנת 1996) קיבל כאמור תוקף של פסק דין – ועל כן הוא יוצר "השתק פלוגתא", כמעט מעשה בית דין, בדבר זכותו של המערער דנן לבנות את המבנה ללא היתר – ולמצער למנוע מרשות התכנון המשיבה, לצוות בצו מנהלי על הריסתו.

3.לאחר עיון בהודעת הערעור ובתגובת המשיבה על נספחיהן ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון בערעור זה מיום (22.12.14) לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא.

גם אם אניח כי הסכם 1996 (שנערך עם אבי המערער) תקף לגבי המערער עצמו – אין בהסכם האמור משום היתר בניה, כמובנו בחוק התו"ב, ואין בו כדי התרת עבודות בנייה ספציפיות בכל אתר ואתר במתחם בן 750 הדונמים נשוא אותו ההסכם.

המערער אישר בחקירתו הנגדית על תצהירו (עמ' 8-10 לפרוט' בימ"ש קמא) כי החל בבניית המבנה זמן קצר בטרם הוצאת הצו, כי המבנה טרם הושלם בעת שהוצא הצו, וכי לא הגיש כל בקשה להיתר בנייה.

וכדבריו:

"אין לי מה להגיש היתר בנייה, אנו יושבים במקום בהסכם בית המשפט...אין לי מה להגיש בקשה".

הוא מוסיף ומעיד כי החל לבנות את המבנה במרחק של כ- 100 מ' מהצריף הקודם שגר בו כיוון ש:

"מצאתי מקום טוב ליד, 50 מטר, אז בניתי. הוא במרחק 100 מ' מהפחון הישן" (מקום מגוריו הקודם – י.א.).