עפ"א 16393-12-13, 43130-02-14 מדינת ישראל – משרד הכלכלה נ' דואב ואח'

השופטת רונית רוזנפלד

כללי

1.לפנינו שתי הודעות ערר שהגישה העוררת לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ או החוק) הנדונות במאוחד. הודעת הערר האחת, היא על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; ת"פ 127-09); הודעת הערר השנייה היא על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אסנת רובוביץ' ברכש; הע"ז 1358-08). בשתי הודעות הערר עולה סוגיה עקרונית משותפת השנויה במחלוקת בין הצדדים, והיא בדבר חלות הוראתו של סעיף 74 לחסד"פ על גילוי מידע הנדרש לנאשם לצורך ביסוס טענה בדבר אכיפה בררנית פסולה. ובמילים אחרות, האם מידע זה הכולל בין השאר נתונים שונים אודות הגשת כתבי אישום, הוא בגדר "חומר חקירה" כמשמעו בסעיף 74 לחסד"פ. נציין כבר כאן, כי במסגרת העררים מבקשת העוררת (להלן גם: המדינה), כי בית דין זה ישקול מחדש החלטתו בסוגיה כפי שניתנה על ידו בהחלטה קודמת בפרשת עמית ובפרשת פריאל (עפ"א 29798-10-11, עפ"א 9796-04-12, מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית; מדינת ישראל נ' נילי ברק פריאל (22.4.2013), להלן: פרשת עמית פריאל). בנסיבות המקרה, נוכח הסוגיה העקרונית העומדת להכרעה, בה מתבקש בית דין זה לשקול מחדש החלטתו בסוגיה, מתקיים הדיון בעררים שלפנינו במותב תלתא. כך, על פי החלטת חברי הנשיא יגאל פליטמן מיום 11.6.2014 (ראו לעניין הסמכות להרחבת ההרכב הדן בערר בבש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פדי נ(1), 177, 178-180 (1996), וכן ראו כדוגמה, החלטת בית המשפט העליון מן הזמן האחרון שניתנה בהרכב מורחב, נוכח שאלה עקרונית שהתעוררה שם בערר לפי הוראת סעיף 74 לחסד"פ - בש"פ 7955/13 פלוני נ' מדינת ישראל (10.4.2014), בפסקה 2).

2.סדר הילוכנו במתן ההחלטה יהיה כדלקמן: בפתח הדיון נציג את עיקרי החלטת בית דין זה בפרשת עמית פריאל, עליה מבוססות החלטות בתי הדין האזוריים מושא העררים. לאחר מכן נסקור בקצרה את החלטות בתי הדין האזוריים, ונציג את עיקרי טענות הצדדים בקשר אליהן. בשלב הבא של הדיון נסקור את התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לסוגיה שבמחלוקת כפי שהיא משתקפת בפסיקה. לבסוף נפרוש הכרעתנו בסוגיה הכללית, ובהתאמה ניתן החלטתנו בעררים התלויים ועומדים.

3.הנה כי כן במרכז הדיון בעררים שלפנינו עומדת הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, בה נקבע כך:

"74. עיון בחומר החקירה

(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב)נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

(ג)בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.

(ד)בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.

(ה)על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.

(ו)אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971."

לצידה של הוראת סעיף 74 לחסד"פ, ניזקק בהמשך להוראת סעיף 149(10) לחוק, עליה נסמכת טענת האכיפה הבררנית, שלצורך הוכחתה מתבקש גילוי המידע כאמור. וזו לשון הסעיף:

"149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –