עפ"א 1634-03-16 לחינוך ומורשת נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון ואח'

1.לפניי "בקשה בהולה" לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחדרה (כבוד השופט י' גולדברג) מיום 2.2.2016 (להלן: "ההחלטה"), לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשת לעכב, עיכוב נוסף, את ביצועו של צו איסור שימוש שלא בהתאם להיתר, אשר הוצא ביום 28.6.2015 (להלן: "צו איסור השימוש" או "הצו"), לבקשת המשיבה 1, בהתאם לסעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

מדובר בצו איסור שימוש שהוצא לגבי מוסד חינוכי, בו מתקיימים בית ספר לכיתות א' ו- ב', גן חובה וגן טרום חובה, הנמצא בכפר קרע על מקרקעין הידועים כחלקה 12 בגוש 12128.

על אף דחייתו את הבקשה לעיכוב ביצוע, הורה בימ"ש קמא, בסיום ההחלטה, כי צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו ביום 1.3.2016, היינו - בתוך חודש מיום מתן ההחלטה.

2.הערעור דנן והבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע הוגשו רק ביום - 1.3.2016 בשעה 11:33, לאחר שהצו כבר נכנס לתוקף, ונטען בבקשה, כי "ביה"ס, צוותו ותלמידיו ממתינים למוצא פיו של ביהמ"ש ומחכים בחצר ביה"ס על מנת לדעת להיכנס למתחם ביה"ס אם לאו!" כך, ממש, בלשון זו.

אוסיף ואומר, כי הבקשה, אשר הוגשה למערכת בהגשה מרחוק, לא הוגשה במלואה. נסרק רק הדף הראשון של הבקשה לעיכוב ביצוע, ולערעור שהוגש לא נסרקו נספחים א' ו- ב'. רק לאחר פנייה למזכירות נסרקה כל הבקשה בשעות הצהריים, וכן לאחר פניית העוזרת המשפטית שלי, נסרקו הנספחים וזאת - בשעה 15:38.

3.אם לא די בתמיהה מדוע הוגשה בקשה חשובה כזו לאחר כניסת הצו לתוקף, הרי עיון בהחלטת בימ"ש קמא מעלה, כי גם בהגשת הבקשה לבימ"ש קמא, כמו גם בהגשת בקשה קודמת, לא הזדרזה המבקשת והבקשות הוגשו - כלשונו של בימ"ש קמא: "באיחור ניכר וכאז כן עתה העמידה את בית המשפט בפני הצורך לתת החלטה, בנקודה בה חרב סגירת בית הספר והגנים והותרת התלמידים ללא פתרון חינוכי מרחפת מעל".

על פני הדברים, דומה כי "שיטה" נקוטה בידי המבקשת, להגיש בקשה ברגע האחרון, בסמכה על כך שבתי המשפט יתחשבו עד מאד בכך שמדובר במוסד חינוכי לילדים רכים בשנים, על כל המשתמע מכך, יעכבו ביצוע עד לדיון במעמד שני הצדדים ובסופו של הדיון אף יעניקו זמן נוסף להסדרת היתר או חלופה, כפי שאמנם אירע עד היום. כך עוברים להם חודשים רבים, ללא היתר בניה, ללא היתר לשימוש חורג וללא הסדרת חלופה. כל זאת - למרות הבטחות שונות הניתנות עלי ידי המבקשת בכל דיון. באופן זה "מרוויחה" המבקשת זמן, בו המוסד החינוכי ממשיך לפעול, ללא היתר בנייה וללא היתר לשימוש חורג. בעניין זה ראו גם סעיף 24 להחלטת בימ"ש קמא.