עפ"א 16334-11-14 חוסיין נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה חבל אשר

1.לפניי ערעור על פסק דין שניתן בבימ"ש השלום בקריות (כבוד השופט מוחמד עלי), מיום 23.3.2004, בתיק תו"ב 27430-08-10, לפיו הורשע המערער בביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, עבירה על סעיפים 145(א), 204(א), 208, 209 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

2.ב"כ המערער טוען, כי בימ"ש קמא הפך את נטלי ההוכחה וסמך את פסק דינו על עדויות מפי השמועה, אשר אף סותרות זו את זו. בטיעוניו מפנה ב"כ המערער לסתירות הקיימות, לדעתו, בראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא וטוען, כי בימ"ש קמא לא יכול היה להסיק מהראיות שהובאו בפניו את המסקנות אותן הסיק. לטענתו, גם בפסק הדין עצמו מצויות סתירות, כאשר מצד אחד נכתב, כי הבית אינו מאוכלס (בעמ' 27, שורה 29) ובמקום אחר נכתב שהוא כן מאוכלס (בעמ' 30, שורה 1).

כן טוען ב"כ המערער, כי התקנת חלון, צביעה או ריצוף אינן עבודות הדרושות היתר וכי לא נטען שנפתחו חלונות חדשים. ב"כ המערער מלין גם על כך שהמערער נדרש לומר מיהו מבצע העבודה או המשתמש במקרקעין, אם אין זה הוא.

בסוף טיעונו בפניי ביקש ב"כ המערער, כי לכל הפחות אורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיבחן את התיק מחדש, לאחר שהשכן יובא להעיד. לדבריו, העורר לא זימן את השכן מאחר שאינו יודע את פרטיו.

3.ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור, ראשית כל מאחר שמדובר בערעור על ממצאי עובדה ולא על שאלות משפטיות.

ב"כ המשיבה הגיש לעיוני תיק המוצגים שהיה בפני בית משפט קמא וטען, כי בצילומים המצויים בו נראית בבירור הקומה השניה שנבנתה וכי ניתן לראות שזו בניה חדשה.

אשר לטענה בדבר הצורך בהיתר בניה נטען, כי לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בנוסחו הרלבנטי למועד ביצוע העבירה, כל שינוי שאינו שינוי פנימי בדירה מחייב הוצאת היתר, כך שגם לו טענת המערער, לפיה מדובר בשיפוץ חזותי הייתה נכונה, עדיין היה צורך בהיתר.

עוד נטען, כי סעיף 209 לחוק התכנון והבניה קובע באופן מפורש הוראה המחייבת את מי שמחזיק אותה שעה מחזיק במקרקעין, לומר מי ביצע את העבודה וכי בימ"ש קמא התייחס לכך וציין זאת בסעיף 18 לפסק הדין.

דיון: