עפ"א 15328-08-14 אלחטיב נ' עירית רמלה

ביום 1.12.2013 הרשיע בית משפט קמא (בית משפט שלום רמלה, כב' השופטת גלט, תו"ב 37059-02-11) את המערער בבניה ללא היתר ושימוש חורג כפי שיפורט בהמשך. ביום 12.8.14, כשמונה וחצי חודשים לאחר מתן פסק הדין הגיש המערער הודעת ערעור על פסק הדין ובבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. אדון בבקשה לבקשת הארכת מועד להגשת הערעור.

העובדות הצריכות לעניין:

1.מעובדות כתב האישום עולה כי המערער מחזיק במקרקעין הידועים כגוש 4345 חלקות 5:25:32 ברמלה, לגביהם חלה תכנית לה/1000, וייעודם שטח ציבורי פתוח.

לטענתו, רכש את הקרקע בשנת 2006, תאריך בו חלה תכנית לה/1000 אשר הפקיעה את המקרקעין לטובת שטח ציבורי פתוח.

בחודש פברואר 2011 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א)-208(1)(6)(7), ו-253 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ועבירות של ביצוע שימוש חורג במקרקעין הטעון היתר ובסטייה מהיתר, לפי סעיפים 145(א)(3), 204(ב), 208, 253 לחוק ותקנה 1(1ׂ) לתקנות התכנון והבנייה (עבודות בשימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967.

ביום 1.12.13 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המערער יודה בכתב האישום ויורשע, יהרוס את המבנים המפורטים בכתב האישום, חלקם בתוך 30 יום ואחרים בהודעה מוקדמת של 45 יום לפני מימוש השצ"פ החל על המקרקעין בהתאם לתכנית לה/1000.

עוד הוסכם כי היה והמערער לא יבצע את צו ההריסה בעצמו, תהא הוועדה רשאית לבצע הצו בעצמה ולחייב המערער בהוצאות ההריסה.

המערער, קיבל הסדר הטיעון ואמר לפרוטוקול בזו הלשון: "ההסדר מקובל עלי אם אני והמפקח נצא לשטח כדי שהוא יסביר לי איזה מבנה בדיוק צריך להרוס בכל שלב".

ביהמ"ש הרשיע המערער בהתאם להודאתו ואימץ הסדר הטיעון. במסגרת גזר הדין הורה בית משפט קמא על צו הריסה ואיסור שימוש במבנים נשוא כתב האישום באופן שהמערער יהרוס המפורט בסעיפים 1.א לאישום ראשון ו-1.א, 1.ג, 1.ד, 1.ז באישום שני, תוך 30 יום ממועד גזר הדין, והמפורט באישום שני 1.ב, ייהרס על ידי המערער בהודעה מוקדמת של 45 יום לפני מימוש השצ"פ החל על המקרקעין בהתאם לתכנית המתאר לה/1000.

לגבי המבנים המפורטים בסעיף 1.ה ו-1.ו לאישום שני נקבע כי המבנים ייהרסו בהודעה מוקדמת של 45 יום לאחר הריסת כל בתי המגורים המצויים בסמוך למסילת הרכבת ועד לבית המערער.

עוד נגזר כי היה והמערער לא יבצע צו ההריסה, תהא רשאית הוועדה לבצע הצו בעצמה ולחייב המערער בהוצאות ההריסה, וכן הורה ביהמ"ש כי על מערער לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מהעבירה בגינה הורשע.

ביום 2.7.14 קיבל המערער במסירה אישית פניית מהמשיבה לביצוע הריסה בהתאם לגזר הדין (נספח 1 לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור) בתוך 45 יום. בפנייה צוין כי השטחים דרושים לעירייה למימון השצ"פ החל על המקרקעין בהתאם לתכנית לה/1000, וכן לביצוע עבודות של מעבר תת קרקעי כדרכי גישה אל תחנת הרכבת ולדרך זמנית לכביש מספר 44.

תגובת המערער לפנייה זו הייתה הגשת הערעור ביום 12.8.14.

נימוקי הערעור:

2.המערער, יליד 58', כך נטען, הוא אדם חולה הסובל ממחלות רבות, חי מקצבת נכות מהמל"ל, אב ל-5 בנים המתגוררים איתו באותו בית, דובר השפה הערבית ואינו יודע קרוא וכתוב בעברית. רמת הבנתו את השפה העברית, לטענתו, נמוכה.

לדבריו, לא ניתנה הסכמתו להסדר הטיעון, אלא, להבנתו, הייתה התניה בלבד לפיה אמור להתקיים סיור בשטח, יחד עם מפקח העירייה, כדי שהמערער יבין את ההסדר ורק אחרי הסיור יעביר המערער לבית המשפט את עמדתו.