ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום פרקליטות המדינה, מחלקה לאכיפת דיני מקרקעין נ' סאלם אבו רביעה ואח'

רקע עובדתי ומשפטי

1. זהו דיון מאוחד בשלשה ערעורים מטעם המדינה על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' אמוראי) מיום 22.1.17, בהן ניתנו אורכות לביצוע עצמי של צו הריסה מנהלי, למשך יותר מ- 6 חודשים, וזאת לאחר שהבקשות לביטול צווי ההריסה נדחו בהסכמה. המדינה מבקשת לקצר את משך הארכה.

2. מדובר בשלשה צווי הריסה מנהליים שהוצאו ביחס לשלשה מבנים בשטח אותו ירשו המשיבים מאביהם. צווי ההריסה הודבקו על המבנים ביום 19.11.16. המבנה נשוא עפ"א 14567-02-17 הוא מבנה בלוקים בשטח של 59מ"ר, אשר לו גדר היקפית, ואשר הוקמה על ידי סאלם אבו רביע. המבנה נשוא עפ"א 8606-02-17 הוא מבנה פח בשטח של 50 מ"ר, אשר לו רצפת קרמיקה וגדר היקפית, אשר הוקמה על ידי יונס אבו רביע. המבנה נשוא עפ"א 14665-02-17 אשר הוקם גם כן על ידי יונס אבו רביע, הוא מבנה בלוקים בשטח של 160 מ"ר, אשר גם לא ו גדר היקפית. המבנים נבנו על קרקע אשר על פי התכניות הקיימות היום מיועדת לשימוש חקלאי, כעולה מהמסמכים שהוגשו לבית משפט השלום.

3. המשיבים ביקשו את ביטול הצו המנהלי. בדיונים שהתקיימו ביום 22.1.17 שנקבע להוכחות בשאלת ביטול הצווים, הודיעו המשיבים, באמצעות בא כוחם כי הם חוזרים בהם מהבקשות, בהעדר עילה לביטול, ובכך הסכימו כי צו ההריסה המנהלי יאשר על כנו.

4. בנסיבות אלה, המדינה הסכימה כי תינתן ארכה בת 3 חודשים לביצוע עצמי של ההריסה, אולם ב"כ המשיבים, בכל אחד מן התיקים, ביקש שיינתנו לו 6 חודשים לעניין זה. זאת, "להתארגנות או להוצאת היתר בניה כי לדעתנו יש התכנות לכך".

5. בהחלטתו מיום 22.12.16, נוכח ההסכמה, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול צווי ההריסה. בית המשפט קבע את המועד לביצוע ההריסה העצמית, בכל אחד מן התיקים, ליום 31.7.17. בית המשפט לא נימק, באף אחד מן התיקים, מדוע בעצם דחה את בקשת המדינה ואימץ את בקשת המשיבים.

6. ערעור זה הוא אחד מסדרת ערעורים שהגישה המדינה, תוך זמן קצר, לגבי החלטות דומות של בית משפט השלום בבאר שבע. המדינה טוענת שבית משפט השלום שינה מהמדיניות בה נקט בעבר, והחל לדחות מועד ביצוע הריסה לתקופות ממושכות, תחת תקופות קצרות יותר שהיו מקובלות בעבר. המדינה בערעורה מסבירה כי, יותר מאשר שחשובה לה ההוראה במקרה הקונקרטי, מבקשת היא שתינתן פסיקה מנחה. פסיקה, אשר תפרט השיקולים לפיהם ינחה עצמו בית משפט השלום במקרים דומים.

7. הערה מקדימה – בימים אלה, לאחר הדיון בערעור, תוקן פרק י' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה" או "החוק"), גם ביחס לסעיפים הרלוונטיים להחלטה זו. התיקון, תיקון מס' 116, עוד רחוק מלהיכנס לתוקף. עיקרי התיקון, בעיקר לגבי השפעתו על שיקול הדעת של בית המשפט בשלבי הביניים, נותח במסגרת החלטה שניתנה בבית משפט זה בעפ"א 8591-02-17 אבו גוינה נ' מדינת ישראל. החלטה, הבוחנת את סעיפי החוק על פי הנוסח הקודם (שהם עדיין חלים על ההליך הנוכחי), הפסיקה המצמצמת של בית המשפט העליון לעניין עיכוב צווי הריסה בכלל ומנהליים בפרט, והשפעת כניסתו לתוקף של התיקון החדש. נקבע, כי נוכח העובדה שמחוקק אמר את דברו, שוב אין צורך במתן החלטה מנחה מטעם בית משפט זה, מה גם שתפקיד כזה מתאים יותר לבית המשפט העליון, שתקדימיו מחייבים.

8. באותה החלטה, בעניין אבו גוינה הוסבר כי המחוקק עמד שוב על תכלית החקיקה, שהייתה קיימת עוד לפני התיקון, היינו כי צווי הריסה מנהליים יבוצעו במהירות וביעילות, כפי שהוסבר פעמים רבות על ידי בית המשפט העליון. עם זאת, למרות הפסיקה הברורה של בית המשפט העליון, לא תמיד הקפידו הרשויות ובתי המשפט בערכאות הנמוכות על כלל זה, ונטו לא פעם למידת החסד.

9. המחוקק בתיקון, חידד את הדין הקודם, תוך ביצוע שינויים אחדים בדין לשם השגת אותה תכלית שהייתה קיימת גם בעבר. מצד אחד, הרחיב את מסגרת הזמן הנתונה לביצוע הריסה מנהלית בפועל. זאת, כאשר הכלל המנחה בדין הקודם היה 30 יום, ועתה 60 יום. מצד שני המחוקק צמצם בבירור את שיקול הדעת של בית המשפט במתן אורכות מעבר לכך, להריסת מבנים בלתי חוקיים, בכל סוגי ההליכים. כך, כעולה מסעיף 254ט לחוק התכנון והבניה בנוסח המתוקן, ניתן יהיה בדרך כלל לבקש ארכה לעניין ביצוע הריסה פעם אחת בלבד; ארכה נוספת תינתן רק מטעמים מיוחדים שירשמו; לא תינתן ארכה למבנה שיש בו סיכון; סך כל הארכות שניתן לתת לא יעלו על ששה חודשים; והחשוב לענייננו - אין לעכב כלל ביצוע הריסה של מבנה שאינו תואם התכנית החלה על המקרקעין או במקרה בו נמשכה העבודה לאחר הוצאת הצו. עוד נקבע, שאין זכות ערעור על החלטות בית המשפט בעניינים אלה, אלא ערעור ברשות בלבד.