אופנהיימר נ' המועצה האזורית מנשה

פתח דבר:

1. לפני ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט אביהו גופמן, שופט בכיר) (להלן-"הכרעת הדין"), אשר ניתנה ביום 25.9.17 במסגרת רע"ס 81-12-13, בה נדחתה בקשת המערער להימנע מהרשעתו,והמערער הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בגין ניהול עסק ללא רישיון. הערעור מופנה גם כנגד גזר הדין שניתן ביום 28.12.17.(להלן-"גזר הדין").

   רקע:

2. ביום 1.12.13 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא כתב אישום כנגד המערער והמייחס לו ביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון- עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן בהתאמה-"כתב האישום" ו- "החוק"). העסק נשוא כתב האישום הינו עסק לגידול, אחזקה וטיפול בבעלי חיים (לול עופות)(להלן-"הלול"),במושב כפר פינס הנמצא בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מנשה (להלן-"המשיבה").

    

3. המבקש הודה בעובדות כתב האישום אך טען שיש לבטל את כתב האישום בשל הגנה מן הצדק, זאת, לטענתו, מאחר שהופעלה כלפיו אכיפה בררנית בשל נקמנות אישית של ראש המועצה.

    

    

    

4. בהחלטתו מיום 26.11.15, הורה בית המשפט קמא על ביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית ואולם ערעור שהגישה המשיבה על החלטת בית המשפט קמא מיום 26.11.15 התקבל בפסק דינה של כב' השופטת א' אלון מיום 29.5.16 בעפ"א 51915-12-15 (להלן-"פסק הדין בערעור"),והדיון הושב לבית המשפט קמא לצורך מתן הכרעת דין, שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין, תוך שנקבע כי הטענות שהעלה המערער לביטול כתב האישום, לרבות הטענה בדבר אכיפה בררנית, מקומן בעת מתן גזר הדין ולא בדרך של ביטול כתב האישום שהינה תוצאה קיצונית השמורה למקרים חריגים ונדירים ואין זה המקרה שבפנינו (פיסקה 34 לפסק הדין בערעור).

    

5. על פסק הדין בערעור הגיש החייב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 5530/169) ובית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 13.12.16 דחה את הבקשה וקבע כי דין הבקשה להידחות נכון לאותו שלב בו הוגשה מאחר וטרם בשלה העת לדון בבקשה למתן רשות ערעור , כאשר ההליך בבית המשפט קמא טרם הסתיים ויתכן כי יחזור לבית המשפט המחוזי, והבקשה מקדימה את זמנה. לאור האמור, בית המשפט העליון הורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור תוך שמירת זכויות וטענות הצדדים ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין.