עפ"א 13748-11-14 מדינת ישראל נ' דגני

מבוא

בפניי ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון), (להלן-בית משפט קמא), שניתנה במסגרת תו"ח 8250-10-10, על פיה זיכה בית משפט קמא את המשיב מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כתב אישום שכלל 3 נאשמים וחמישה אישומים.

המשיב בכתב האישום, היה נאשם 1 ויוחס לו רק האישום הראשון ובו שתי עבירות, עבירה של שימוש בעבודות בניה ללא היתר ועבירה של שימוש חורג בקרקע חקלאית, עבירות לפי סעיפים 204(א), 204(ג) ו-208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965.

מעובדות כתב האישום המתוקן ניתן ללמוד כי המחלוקת ככל שמדובר במשיב, מתמקדת בארבע חממות צמודות, עשויות ברזל ויריעות פלסטיק, כל אחת בשטח של כ-100 מ"ר, שהוקמו לטענת המערערת על מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית. למשיב מיוחסת חבות מכוח היותו בעל הזכויות במקרקעין, בין כבעלים ובין כמי שמוחזק כבעלים.

אקדים ואבהיר כי בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, שניתנה לאחר שמיעת עדויות והגשת מסמכים, הגיע למסקנה כי יש לזכות את המשיב מהעבירות המיוחסות לו. קביעתו של בית המשפט קמא אינה מתבססת למעשה על מהימנות עדים אלא בעיקר על מסמכים ולכן לכאורה אין מניעה להתערב בפסק הדין.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ואיפשרתי השלמת טיעון בכתב לאחר מכן, בקשר לנושא מסוים שאפרטו בהמשך, שוכנעתי כי אין להתערב בפסק הדין ואני דוחה את הערעור.

גידול צאן בחלקה

אם נדקדק בפרטי האישום הראשון המתייחס כאמור ל-3 נאשמים שונים, ניתן לראות כי ככל שמדובר בהוראת החיקוק השניה- שימוש חורג בקרקע חקלאית, אין בעובדות כתב האישום המתוקן התייחסות ספציפית למשיב, להבדיל למשל מנאשם 3 לגביו נטען בסעיף 1.6 לעובדות, כי הוא עושה שימוש בחממות לצרכי גידול צאן.

המשיב בתגובה לכתב האישום טען בין השאר כי "הכבשים הם לא שלו אלא של נאשם 3" וכי הוא "לא עשה שימוש במקרקעין האלה".

בפתח הדיון בערעור בקשתי התייחסות לשאלה זו מטעם ב"כ המערערת ובתשובתה הפנתה לסעיף 1.9 לעובדות כתב האישום המתוקן, סעיף כללי שלא מתייחס לנאשם ספציפי, למבנה ספציפי (בכתב האישום מוזכרים 7 מבנים שונים) ולשימוש ספציפי.

הגם שבית משפט קמא זיכה את המשיב מנימוקים אחרים, מטיעוני המערערת בפני בית משפט קמא ובפניי עולה כי המערערת מבקשת לייחס בצורה זו או אחרת את השימוש בחממות לצרכי גידול צאן גם למשיב. משבחרה שלא להעלות טענה זו בכתב האישום המתוקן, המסקנה ההכרחית המתבקשת היא זיכויו של המשיב מביצוע עבירה זו.

אזכיר כי לכל נאשם זכות להליך הוגן כחלק מזכות חוקתית, אפנה לרע"פ 837/12 מדינת ישראל נגד גוסקוב (20.11.12). לאור המסגרת העובדתית שנקבעה על ידי המערערת (המאשימה בפני בית משפט קמא) בכתב האישום המתוקן, איני סבור כי יש מקום להרשיע את המשיב בעבירה של גידול צאן על קרקע חקלאית.