ועדה מקומית לתכנון עכו נ' מוסא ואח'

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח) מיום 27.06.2018 בתיק צה"מ 7123-05-18 בגדרה התקבלה בקשת המשיבים להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי שהוצא על-ידי המערערת ביום 29.04.2018 בקשר לעבודה האסורה, שעל-פי הנטען, בוצעה ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 18005, חלקות 6, 31 ברחוב דרך הארבעה 31, פינת לוחמי הגטאות 56, עכו (להלן: "צו ההריסה המנהלי").

רקע עובדתי:

2.ביום 31.03.2018 פרצה שריפה במבנה הנמצא במקרקעין היודעים כגוש 18005 חלקה 31 וחלקה 6 אשר גרמה נזק למבנה המשמש למסעדה בשם "שיפודי הגליל" (להלן: "המסעדה") אשר נמצאת בהחזקת המשיבים מזה כ-30 שנה.

3.ביום 29.04.2018 הוצא על-ידי המערערת צו הריסה מנהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בקשר לעבודה אסורה, שעל-פי הנטען, ביצעו המשיבים במסעדה, אשר כללה בנייה מחדש של גג וקירות בחזית דרומית ומזרחית לחדר במידות של כ-4.3*3.5 מ' (כ-15 מ"ר) בחלקה 31 (להלן: "הגג והקירות"); בנייה מחדש של מעקה בגג המבנה בחזית הדרומית ממתכת ופח גלי בגובה של כ-1 מ' (להלן: "המעקה"), וכן בניה מחדש של קיר דרומי המורכב מפנלים מפח גלי, חלונות ודלת זכוכית, במבנה בשטח של כ-8*4.8 מ' (כ-36 מ"ר) בחלקה 31 (להלן: "הקיר"); בניית סככה ברזנט על גבי קונסטרוקציה ממתכת במידות של כ-7.4*5.5 מ' (כ-41.25 מ"ר) בחלקה 6 (להלן: "הסככה").

4.ביום 03.05.2018 הגישו המשיבים לבית משפט קמא בקשה לביטול ועיכוב צו ההריסה המנהלי, בגדרה טענו כי מדובר בצו שניתן באופן לא ראוי, לא מידתי ועומד בניגוד לפסיקת בתי המשפט בכל הקשור למתן צו הריסה מנהלי. במסגרת הבקשה נטען כי עבודות הבניה הנטענות הנם בגדר שינויים פנימיים אשר אינם טעונים היתר בניה, כי מדובר בעבודות שיפוצים בשל אירוע השריפה וכי כוונת העבודות היא והחזרת המצב לקדמותו. נטען בבקשה כי עבודות השיפוץ כללו: עבודות טיח שליכט וצבע בקירות המבנה, החלפת הקרמיקה ברצפה שנפגעה מהשריפה, התקנת ציודים, מערכות מיזוג אויר, תקשורת וחשמל. נטען עוד, כי קונסטרוקציית הגג לא נפגעה, המשיבים החליפו את האיסכורית הגלית בגג ועוד ארבע לוחות קלקר. עוד נטען כי "קונסטרוקציית הפלדה ממנה בנויה המעטפת החיצונית של המבנה וכן קירות הבלוקים, וכיסוי הפח של הגג לא נפגעו" . ממצאים אלה, כך נטען, עלו אף ממכתבו של אינג' ריזק מחול סגן מהנדס עיריית עכו, אשר ביקר במקום שלושה ימים לאחר יום אירוע השריפה – ביום 2.4.2018 (ראו מכתב נספח ב' להודעת הערעור). נטען כי המשיבים ביצעו את העבודות בהתאם להנחיות כאשר כל אשר בבוצע הוא שיקולם נזקים ולא בוצעה בנייה טעונה היתר בנייה. בסעיף 17 לבקשתם חזרו המשיבים על הטענה כי "לא ביצעו את העבודות המתוארות בצו ההריסה"

5.ביום 03.05.2018 הורה בית משפט קמא על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה אחרת, וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 10.5.2018 לצורך דיון בבקשה.

6.ביום 10.05.2018 התקיים דיון בפני בית משפט קמא. במעמד הדיון החליט, על בסיס הסכמת הצדדים, לבקר במקרקעין והוא ערך דו"ח ביקור במקום. כעולה מהדו"ח שנכתב בהתאם להתרשמותו של בית משפט קמא, מדובר במבנה המשמש למסעדה מזה שנים רבות, כאשר לאחר התרחשות השריפה היה צורך לעשות עבודות שיפוצים במבנה לשם הכשרתו להמשך ניהול המסעדה. צוין כי לגבי החלק הצפוני-מערבי במסעדה, לא חל כל שינוי במבנה וגם צו ההריסה המנהלי אינו מתייחס אליו. לגבי הקירות והגג שמעליהם שצוינו בפריט 1 לצו ההריסה, התרשם בית משפט קמא כי הם "היו קיימים במקום ונעשה בהם אך עבודות טייח או צבע בעקבות השריפה". באשר לפריט 2 בצו ההריסה המנהלי, המעקה מאיסכורית והקירות אשר בצד הדרומי התרשם בית משפט קמא כי "היו קיימים עוד לפני כן וכי השינויים בהם אינם מהותיים כי אם אך קוסמטיים". לגבי הסככה המצוינת בפריט 3 לצו ההריסה, צוין כי היא "היתה אכן קיימת באותו מקום, כמעט באותם מימדים וכן עם סגירת הצדדים, כנראה מפריטי עץ, וכן היה לה גג קשיח, כאשר לאחר השריפה נבנתה הסככה מחדש מעמודי ברזל או אלימניום ללא סגירת הצדדים והגג שלה שהיה גג קשיח מאסכורית נעשה היום מבריזנט"

7.לאחר הגשת סיכומי המשיבים, הוגשו סיכומי המערערת. בסיכומיה, התנגדה לבקשה וטענה, בפני בית משפט קמא, כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי צו ההריסה הוצא שלא כדין או בחריגה מסמכות. נטען עוד, כי העבודה האסור נשוא צו ההריסה בוצעה לאחר ששריפה שפרצה במקום כילתה רכיבים משמעותיים. כאשר הקמת הבנייה מחדש, ללא היתר כדין, הנה בניגוד לחוק, נטען כי עוד לפני השריפה, לא היה היתר בנייה למסעדה ועל-פי תכנית המתאר התקפה במקום, המבנה מיועד להריסה.

החלטת בית משפט קמא נשוא הערעור: