עפ"א 12154-07-14 עיריית הוד השרון נ' קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ

לפני ערעור שהגישה עיריית הוד השרון על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בכפר סבא מיום 29.5.2014 (חע"ק 12679-01-13, השופט עמית פרייז) במסגרתה קיבל בית משפט קמא את טענת קבוצת מזרחי כי אין להשיב לאשמה והורה על ביטול כתב האישום.

העובדות:

1.ביום 12.3.2013 הוגש כתב אישום נגד קבוצת מזרחי (להלן:"המשיבה") 12.3.13 בגין הצבת שלטים מטעמה ללא רישיון כדין, בניגוד לסעיף 2 בחוק עזר בהוד השרון (שילוט) התשנ"ז-1977 (להלן: "חוק העזר"). מעובדות כתב האישום עולה כי המשיבה, חברה קבלנית, הציבה כ- 9 שלטים גדולים המפרסמים פרויקט בנייה שהיא מבצעת. השלטים הוצבו על ידי המשיבה בשטחים ציבוריים ובשטחים פרטיים בהוד השרון, מבלי שהתקבל רישיון להצבתם על פי חוק העזר, ומבלי ששולמה אגרת שילוט כדין. מספר הדוחות שהוגשו כנגד המשיבה , עמד על 53 דוחות.

יצוין כי בעניין דומה התנהל נגד המשיבה תיק קודם (חע"ק 53346-09-11), במסגרתו החליט בית משפט קמא לבטל את כתב האישום לאחר שמצא כי אכיפת חוק העזר נגד המשיבה הייתה אכיפה בררנית. ערעור שהגישה המערערת כאן על ביטול כתב האישום בתיק הקודם (עפ"א 26314-06-12) נמשך על ידה.

ההליך בבית משפט קמא:

2.במסגרת הגנתה בבית משפט קמא, טענה המשיבה כי אין להשיב לאשמה מטעמים של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית. לטענתה מתוך 110 דוחות בגין שילוט ללא היתר שניתנו במהלך ארבעה חודשים, 53 דוחות נרשמו נגדה. עוד טענה כי פקח מטעם המאשימה חילק כמות בלתי נתפסת של קנסות לנאשמת, וזאת מבלי שרשם דוחות בגין שלטים שהציבו קבלנים אחרים. מכאן כי המאשימה פעלה מול שני גורמים שווים באופן שונה ולכן מדובר באכיפה סלקטיבית.

מנגד טענה המאשימה כי 32 דוחות קודמים כנגד המשיבה, בגין שילוט ללא היתר כבר בוטלו בהליך הקודם שתואר לעיל, בשל טענה של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית. בנסיבות אלה ועל אף שאין ספק שלמשיבה היה ברור כי היא מציבה שלטים בניגוד לדין, היא בחרה שלא להסדיר הצבתם מאז המועד הקודם ועד סוף שנת 2013, והוסיפה והציבה כ- 9 שלטים "ענקיים". עוד טענה המשיבה כי נרשמו דוחות גם לחברות אחרות בגין שלטים אחרים, אלה שחברות אלה, לאחר התראות ודוחות, הסירו השלטים והסדירו את רישיון השילוט. מכאן טענה כי לא הייתה כל אכיפה בררנית כנגד המשיבה.

החלטת בית משפט קמא:

3.לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית משפט כי לצורך הכרעה בשאלת האכיפה הבררנית, אין צורך להתמקד בדרך בה התנהלה המאשימה אלא די בתחושה המתעוררת מתוצאת האכיפה. בית משפט קמא מצא כי במקרה כאו עולה תחושה עמוקה וקשה של אכיפה בררנית ואף כי "יש רגליים אף לסברה שלפחות בחלקו של ההליך היה אף ניסיון מכוון להביא להרשעת הנאשמת בכל מחיר" (עמ' 32, שו' 27-30),

בית משפט קמא לא קיבל את טענת המערערת לפיה מספר הדוחות שניתן לנאשמת נבע מסרבנותה לפנות להליכי רישוי בניגוד לחברות האחרות, אלא, לגישתו, היה על המאשימה להבין שקנסות לא ישיגו מטרתם והיה עליה לפנות אל בית המשפט במרוכז לגבי כל העבירות הנעשות ולפעול בהתאם.

בית משפט קמא התייחס גם לדוחות הרבים שניתנו לנאשמת בגין אותם שלטים. לגישתו, לא ניתן "לענות על התמשכות היותם מונחים במקום באמצעות הגשת כתבי אישום נוספים על עצם ההצבה שכבר פסה מן העולם. יצוין בהקשר זה שעיון בכתב האישום המרוכז שהגישה התובעת בסופו של דבר מגלה כי מדובר ב-8 שמועדים שונים המתארים כביכול 8 הצבות למרות שמדובר בהצבה אחת" (עמ' 35 להחלטה מיום 29.5.14, שו' 7 – 13).

על שום כך קבע כך:

"סיכומו של דבר הן בהיבט של האכיפה הבררנית, והן בהיבט של להיטות יתר להשיג הרשעה ובוודאי באפקט המצבר של כל אלה, הרי שעולה תחושה ברורה וקשה שלפחות במבחן התוצאה מדובר בהליך שמנוהל באופן לא הוגן כלפי הנאשמת וגם אם העוסקים במלאכה לא התכוונו מלכתחילה להגיע לתוצאה זו, הרי שהתוצאה הושגה ובית המשפט לא יכול להשלים עמה.

על כך יש להוסיף שכל השלטים בהם עסקינן כבר הוסרו מטעמיה של הנאשמת כך שבמבחן הציבורי הכולל הצעד הקשה ביותר מבחינת התביעה של ביטול כתבי אישום הינו פחות דרמטי מאשר היה אילו השלטים היו עומדים על תילם באופן מלא או חלקי".

על החלטה זו, כאמור, הוגש הערעור דנן.

טענות המערערת:

4.המערערת טוענת כי לא נאכפה אכיפה בררנית כנגד המשיבה. לטענתה, ככל שקיים שוני בהפעלת סמכויות המערערת כלפי המשיבה, הרי שאלה תואמים את חומרת העבירות ואופן התנהלות המשיבה.