עפ"א 11392-06-14 סואעד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה משגב

בפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת קאודרס-בנר) מיום 29.4.14, אשר ניתן במסגרת תו"ב 59429-11-12.

ההליכים בבית המשפט קמא –

1. ביום 20.11.12 הוגש כנגד המערער, מר עלי סואעד (להלן: "המערער"), כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת בניה ללא היתר, מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), וזאת בהתייחס לבניית בית-מגורים בן שתי קומות בשטח כולל של כ-430 מ"ר (להלן: "הבית") על קרקע אשר ייעודה חקלאי. עוד מצוין בכתב האישום כי הבנייה בוצעה במהלך החודשים מרץ עד מאי 2012, למרות שביום 29.3.2012 הוצא כנגד המערער צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות (מכח סעיפים 239, 246 ו-247 לחוק – להלן: "הצווים"), אשר הומצאו לו כדין ומסירתם אושרה בחתימתו של המערער. בהתאם, בכתב האישום יוחסו למערער אף עבירות שעניינן הפרת הצווים.

2. ביום 7.1.2014 הגיש המערער בקשה לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה (נספח להודעת הערעור). עיקר הטענה שפורטה בבקשה היתה כי הישוב בו הוקם הבית, כמאנה המערבית, הוזנח שנים על ידי רשויות התכנון, כך שלא היתה תוכנית מתאר שבמסגרתה ניתן היה להגיש בקשות לקבלת היתרי בניה, וזאת להבדיל מכמאנה המזרחית ומשכונה סמוכה נוספת בשם אלג'לסה – אשר לגביהן כן הוכנה תוכנית מתאר עוד בשנת 1995. עוד נטען כי בשנת 2001 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי תושבי כמאנה המערבית – בדרישה להורות לגופי התכנון להרחיב את גבולות תוכנית המתאר הקיימת לגבי כמאנה המזרחית, כך שתכלול אף את כמאנה המערבית. העתירה התקבלה, וביום 5.9.2001, בית המשפט העליון הורה להכין תוכנית מתאר מתוקנת תוך כשנה ואף אסר לבצע פעולות הריסה לגבי בתים שכבר קיימים בכמאנה המערבית, נכון לאותו מועד (בג"ץ 6032/99 סואעד נ' המועצה הארצית, פ"ד נה(5) 929 (2001)). עוד טען המערער בבקשה לעיכוב ההליכים, כי גופי התכנון אישרו את תוכנית המתאר המורחבת הנדרשת רק ביום 6.6.2013 (באיחור של כ-12 שנים יחסית למועד שנקצב להם על ידי בית המשפט העליון), אך למרות אישורה – עדיין לא ניתן להגיש בקשות להיתרי בניה בכמאנה המערבית. לכן, בנסיבות, לשיטת המערער, יש מקום לעכב את ההליכים.

3. ביום 28.4.2014 נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים (במכתבה של גב' סימה בן צור מהמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין – סומן ת/1 בתיק של בית המשפט קמא).

4. במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 29.4.2014 הודה המערער בטענות אשר בכתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו. בהמשך, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, בית המשפט קמא גזר על המערער את רכיבי העונש הבאים: קנס כספי בסך 55,000 ₪ אשר ישולם ב-40 תשלומים חודשיים בסך 1,375 ₪ כל אחד; תשלום כפל אגרה בסך 25,800 ₪; חתימה על התחייבות כספית בסך 80,000 ₪ להימנע מביצוע עתידי של עבירות כגון אלו אשר בהן הורשע המערער למשך תקופה של שנתיים; ובנוסף, ניתן כנגד המערער צו המורה לו להרוס את הבית תוך 18 חודשים ממועד גזר הדין, אלא אם יתקבל עד אותו מועד היתר בניה כחוק.

   הודעת הערעור ומהלך הדיון בערעור –

5. בכותרת הודעת הערעור צוין כי הערעור מתייחס לכל פסק הדין. בסעיף 56 להודעת הערעור נטען כי בית המשפט קמא שגה עת הרשיע את המערער על יסוד טענותיה של המשיבה ותוך התעלמות מההתנהלות של גופי התכנון בכל הנוגע לישוב כמאנה. בסעיף 58 להודעת הערעור אף נטען כי טעה בית המשפט קמא עת מנע מהמערער את האפשרות להעלאת כל טענותיו, ועת התעלם מבקשות להגנה מן הצדק שהוגשו בתיקים אחרים של תושבי כמאנה המערבית. בסעיפים 60-62 להודעת הערעור מועלות שוב טענות לגבי התעלמותו של בית המשפט קמא מהקשיים התכנוניים של היישוב ורק לאחר מכן – בסעיפים 63 ואילך – מפורטות טענות לעניין חומרת העונש.

6. הואיל והמערער הורשע על יסוד הודאתו והואיל ולא ראיתי כי בתיק קמא הוגשה בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק (אלא רק הבקשה לעיכוב ההליכים אשר נסקרה מעלה) - בפתח הדיון שהתקיים בפני ביקשתי את הבהרותיו של בא כוחו של המערער לעניין היקף הערעור. בא כוחו של המערער הסביר כי הערעור מתייחס רק לגזר הדין ולרכיבי העונש – וחזר על הבהרתו החד-משמעית בעניין זה פעמיים. מכאן, שנשוא הערעור הינו גזר הדין בלבד ולא הכרעת הדין.

7. באשר לגזר הדין, נטען על ידי המערער כי המדובר בקנס גבוה, בלתי סביר וחריג יחסית לגזרי דין שניתנו לגבי תושבים נוספים בכמאנה המערבית אשר הורשעו בעבירות דומות. נטען עוד כי בית המשפט קמא לא שקל כראוי את העובדה שהמערער לא יכול היה להגיש בקשה לקבלת היתר – בנסיבות התכנוניות שנסקרו מעלה, וכי לא היה מקום לחייב את המערער בכפל אגרה או לחייבו לחתום על התחייבות. בנוסף, הועלו טענות נוספות לעניין החומרה היתרה שבגזר הדין – אם כי אין טענה לגבי צו ההריסה הנדחה שמהווה חלק מגזר הדין.