עפ"א 11250-11-16 שרעבי נ' ועדה מקומית לתכנון קריות

ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (כבוד השופט מוחמד עלי) בתיק תו"ב (בית משפט לעניינים מקומיים קריית ביאליק) 26722-11-10. הערעור הינו כנגד הרשעת המערערת (הכרעת הדין מתאריך 7.9.16) וכנגד חומרת העונש (גזר הדין מתאריך 22.9.16). המערערת, שהינה הבעלים וכן אחד מהמחזיקים, המשתמשים והאחראים של מבנה מגורים המצוי ברח' חבצלת 4 בקרית ים (חלקה 73 בגוש 10425), הורשעה בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר וכן שימוש באותו מבנה, לפי ס' 204 (א) ו (ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, וזאת בהקשר למבנה עשוי עץ שהוקם בחצר הבית לעיל, בשטח של כ 42 מ"ר.

אין חולק אודות קיומו של המבנה ואודות כך כי המערערת אחראית לבנייתו ללא היתר וכן לשימוש בו. עיקר המחלוקת בבית המשפט קמא נסובה סביב טענת המערערת שיש לבטל את כתב האישום משום אכיפתו הבררנית של הדין ועל בסיס הגנה מן הצדק. נטען, כי המשיבה הגישה כנגד המערערת את ההליך דנן בעוד שלא עשתה כן כלפי שאר תושבי האזור ולכל הפחות כלפי תושבים רבים המתגוררים בשכונה בה היא מתגוררת, חרף העובדה שגם תושבים אלה בנו מבנים ללא היתר ועושים בהם שימוש. המערערת העלתה טענות נוספות הנוגעות בעיקר למישורים דיוניים בהליך שהתקיים בבית המשפט קמא, אך אין מחלוקת כי טענת האכיפה הבררנית והשלכות טענה זו עמדו ועומדות גם כיום במוקד הדיון.

מעיון בכלל הראיות שהוגשו בפני בית המשפט קמא וכן כעולה מהכרעת הדין של בית המשפט קמא, המשיבה אכן לא נהגה בעבר לאכוף באופן יזום את חוקי התכנון והבניה בשכונה בה מתגוררת המערערת. עלה, כי ההליך כנגד המערערת היה תולדה של תלונה אנונימית כנגדה. בעקבות ההליך שנפתח כנגד המערערת, הגישה האחרונה - באמצעות בא כוחה שהינו גם בעלה - תלונות כנגד חלק משכניה וגם תלונות אלה הובילו לפתיחת הליכים כנגד עברייני בניה אחרים. בית המשפט קמא קבע, וקביעתו זו מקובלת עליי והינה מבוססת, כי המצב ששרר עובר להגשת ההליך כנגד המערערת נבע מתת אכיפה. כן נקבע – וגם קביעה זו בוססה על ראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא – כי ההליך כנגד המערערת לא נבע מרצון לפגוע בה או העדפת אחרים על פניה, אלא היה תולדה של אותה תלונה אנונימית ש"העירה" את רשויות אכיפת החוק.

בית המשפט קמא קבע בהקשר זה, כי:

"מצד אחד לא הוכחה אפליה של הנאשמת לעומת אחרים, ומצד שני, הנעת גלגלי האכיפה כלפי הנאשמת הייתה בעקבות תלונה נגדה; הנאשמת השיבה בתלונות נגד שהובילו אף הן לנקיטת פעולות אכיפה".

עוד נקבע בהקשר זה, כי:

"אין בפנינו מצב שבו הרשות זנחה את הטיפול בעבירות הבניה ותוך כדי כך מצאה לטפל בעניינה של הנאשמת בלבד במבודד מאחרים. בבסיס פעולות האכיפה שבוצעו נגד הנאשמת תלונה של שכנים, אשר הגישו מכתבו לעירית קריית ים וזו העבירה את הטיפול בפניה למאשימה. נוכח המידע שקיבלה המאשימה, היה עליה לבדוק את הפניה והעבירות שנטען כי מבוצעות ולפעול בהתאם. ברי כי התעלמות הרשות מטענה כי מבוצעת עבירה בתוך תחומיה, אינה סבירה ונוגדת התנהלותה של רשות סבירה – גם עמדי הקביעה שלא התקיימה אכיפה סדורה. יתרה מכך, העובדה כי הרשות פעלה בעקבות פניה אנונימית, אין בה פסול".

בית המשפט ציין כי בעקבות ההליך כנגד המערערת ובעקבות תלונות נוספות, חלקן מצד המערערת, שופרו הליכי האכיפה בנדון. נקבע בהקשר זה כי:

"נראה כי מאז הפרשה הנוכחית חל שיפור של ממש באכיפת העבירות. מעדות המפקח עולה כי גובש נוהל למימוש מדיניות אכיפה של המאשימה (הנוהל הוגש וסומן ת/34). עיון בנוהל – ומקובלת עלי טענת הסנגור שאין הוא רלוונטי לעניין הנאשמת – מלמד כי הוא כולל משנה סדורה לפעילות אכיפה, אשר יישומן יביא למניעת מצב של תת-אכיפה, כפי שהיה נהוג לפחות בעת הגשת כתב אישום בתיק הנוכחי, ויצמצם את חוסר הבהירות בשיקולי האכיפה".