עיריית תל אביב יפו נ' ענת חרחס

השופט (בדימ') א' שהם:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת י' שיצר), מיום 7.8.2016, בעת"מ 31495-03-13. בגדרו של פסק הדין, התקבלה עתירתה של המשיבה להחלת ההנחה הקבועה בסעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: עיריית תל אביב או העירייה או המערערת) על מרתף דירתה.

רקע עובדתי

2. בבעלות המשיבה דירת גן המצויה בקומת הקרקע של בית משותף ברח' בבלי בתל אביב (להלן: הדירה). בהתאם להיתרי בניה שאושרו על-ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה של עיריית תל אביב, הרחיבה המשיבה את הדירה, באמצעות הוספת 30 מ"ר לשטח הדירה; בניית מרתף תת קרקעי בשטח של 110 מ"ר (להלן: המרתף); ובניית כניסה נפרדת לדירה.

3. החל משנת 1992, קובע סעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה של עיריית תל אביב (להלן: צו הארנונה או הצו), כי: "שטח מרתף בוילות, המשמשות למגורים בלבד, יחויב ב-75% משטחו בלבד".  סעיף 1.3.3ד' לצו הארנונה מגדיר "מרתף" כ"חלק פנימי של בנין הנמצא ברובו מתחת לפני הקרקע, לפי הכניסה הראשית ליחידה". "וילה" מוגדרת בסעיף 1.3.3ה' בזו הלשון: "בנין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות".

4. בשנת 2006, החליטה מועצת העירייה לקבוע "תעריף אחיד למרתפים" באמצעות ביטול סעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה, וזאת על מנת להשוות את אופן חיוב מרתפים בווילות למרתפים בדירות המצויות בבתים משותפים, ולשם "יצירת אחידות בחיוב מרתפים המשמשים למגורים". בהתאם לכך, פנתה העירייה לשר הפנים ולשר האוצר (להלן: השרים) בבקשה לאשר את התיקון המוצע בצו, קרי: ביטול ההנחה למרתפים בוילות, ואולם השרים סרבו לבקשה זו.

5. ביום 16.2.2010, שלח מנהל הארנונה בעיריית תל אביב הודעת תשלום למשיבה, במסגרתה, היא חויבה בדמי ארנונה בתעריף מלא עבור המרתף. לאחר שהשגה אשר הוגשה על-ידי המשיבה על הודעה זו נדחתה, הגישה המשיבה ערר, בטענה כי יש להחיל עליה את ההנחה הקבועה בסעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה. ביום 20.5.2012, החליטה ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב (להלן: ועדת הערר) לדחות את הערר שהוגש על-ידי המשיבה, בקובעה כדלקמן:

"הנכס נשוא הערר מצוי בקומת קרקע תחתיה נחפר מרתף של דירה בבניין קומות בשיכון טורי. אין זו וילה. נכון הוא שלא נאה למשיב לגבות ממחזיקי מרתפים כאלה תשלום מלא עבור החזקת מרתפם ולהפלות לטובה בעלי וילות. אלא שאין בסמכותנו לעסוק בטענת אפליה ואין לנו אלא להצטרף להמלצת, לא לחיוב, בית המשפט למשיב להשוות בין השניים כפי שמצאה ביטוי בפסק דינו של כב' השופט סטרשנוב בעניין עמ"נ אייזן הלן נ' עיריית תל אביב".