עע"מ 7640/13 עו"ד רפאל שטוב נ' ועדת האתיקה הארצית , אביעד הכהן

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' סגנית הנשיא ש' גדות) בעת"מ 25455-02-13 מיום 15.10.2013, במסגרתו נדחתה עתירתו של המערער נגד החלטות ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: ועדת האתיקה הארצית או משיבה 1) מיום 17.5.2012 ומיום 29.8.2012, בגדרן הוחלט על גניזת אחת התלונות שהגיש המערער כנגד עו"ד אביעד הכהן (להלן: משיב 2) ועל הגשת קובלנה כנגד המערער.

רקע והליכים

1. ביום 5.6.2008 הגיש משיב 2 עתירה לבג"ץ כנגד דיינים בבתי דין רבניים לרבות בבית הדין הרבני הגדול לערעורים, היועץ המשפטי לממשלה ואחרים (בג"ץ 5079/08 פלונית נ' הרב אברהם שרמן(25.4.2012) (להלן: העתירה לבג"ץ). לדעת המערער, עתירה זו כללה ביטויים קשים, אסורים וחסרי תקדים בחומרתם, אשר הופנו כנגד דיינים ובתי דין רבניים. כך למשל, ציין המערער ביטויים כמו כינוי פסק דינו של בית הדין הרבני כ"פסלתר זול מן השוק"; תיאור בית הדין הרבני כ"נתון לגחמות דיינים היושבים לדין" ותיאור פסקי דינו כ"דברי בלע והשמצות"; האשמת הדיינים כי הם מונעים על ידי "שיקולים זרים ופסולים", וכי הם "בהינף קולמוס, ובהבל פה, פוסלים מאות ואלפי מתגיירים"; וכן הלאה ביטויים נוספים.

2. לנוכח האמור לעיל, המערער הגיש תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (להלן: ועדת האתיקה המחוזית) כנגד משיב 2, אולם ועדה זו החליטה ביום 22.3.2010 לא להמשיך לטפל בתלונה כיוון שבנסיבות המקרה היא לא מצאה בהתנהגותו של משיב 2 עבירה על כללי האתיקה המקצועית, והתלונה נגנזה. ועדת האתיקה המחוזית חזרה על עמדתה במספר החלטות עוקבות לנוכח פניותיו החוזרות והנשנות של המערער אליה בנושא זה.

3. ביום 12.4.2010 הגיש המערער תלונה למשיבה 1 בגין התבטאויות משיב 2 הן בעתירה לבג"ץ והן במכתב אשר שלח משיב 2 לרב משה שלמה עמאר, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול לערעורים בו התלונן על עינוי דין (להלן: המכתב לנשיא בית הדין הגדול לערעורים). משיבה 1 הודיעה למערער ביום 2.1.2011 כי היא החליטה להעמיד את משיב 2 לדין משמעתי, וביום 29.8.2012, במסגרת דיון שנערך בוועדת האתיקה הארצית, החליטה משיבה 1 לגנוז את התלונה בגין התבטאויות משיב 2 בעתירה לבג"ץ, אך החליטה גם להגיש קובלנה כנגד משיב 2 בגין התבטאויותיו במכתב לנשיא בין הדין הגדול לערעורים, וכן להגיש קובלנה כנגד המערער על בסיס תלונה אשר הגיש נגדו משיב 2 ביום 11.5.2010.

4. ביום 9.1.2013 הוגשו הקובלנות האמורות כנגד משיב 2 וכנגד המערער, אולם המערער היה סבור כי מהקובלנה כנגד משיב 2 הושמטו הביטויים והאמירות הקשות שנכתבו על ידו בעתירה לבג"ץ, ומשום כך יש לתקן את הקובלנה ולהוסיף לה את הביטויים שהושמטו. משיבה 1 בתגובה טענה כי הקובלנה נוסחה בהתאם להחלטת ועדת האתיקה הארצית ואין מקום לתיקונה.

5. לאור האמור לעיל, הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, ובה עתר למספר עניינים, כמפורט להלן: תיקון הקובלנה שהוגשה כנגד המשיב 2 תוך הוספת הביטויים האסורים שפורטו בתלונה שהגיש; קביעת מועד לבירור הקובלנה וקבלת מספר העתירה ונספחיה; קבלת נימוקי ועדת האתיקה והפרוטוקולים של הדיונים בעניין הקובלנה; וביטול הקובלנה המשמעתית אשר הוגשה כנגד העותר.

6. בטיעוניו, המערער טען כי משיבה 1 עושה כל מאמץ כדי לשחרר את משיב 2 ולפוטרו מליתן את הדין על התבטאויותיו הפסולות. לטענתו, רק מחשבה פסולה יכולה להגות רעיון כה נפסד של השמטת הסעיפים היסודיים מכתב הקובלנה. עוד המערער היה סבור כי המשיבה מעלה בתפקידה כאשר פעלה תוך שיקולים זרים ופסולים כדי לחלץ עורך דין שפגע קשות במוסדות שיפוט ובאנשי שיפוט. המערער הוסיף וטען כי משיבה 1 לא נימקה את מחדלה ביחס לנוסח הקובלנה, וכי לא נהגה לפי כללי מנהל תקין כאשר הגישה את הקובלנה רק לאחר מספר שנים. לעמדת המערער, אין למשיבה 1 גם נימוק מדוע הגישה קובלנה נגדו מבלי שקיים מתלונן, מבלי שנשלח לעותר כתב תלונה ומבלי שניתנה לו אפשרות להגיב לתלונה. כן סבור המערער כי הקובלנה הוגשה נגדו בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים וכי נפלו בה פגמים מהותיים. לשיטתו, בנסיבות שתוארו על ידו, דין הקובלנה להתבטל מחמת הצדק.