עע"מ 5807-14 ר' נ' שר הפנים ואח'

הנשיאה מ' נאור:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' בן אור) ב-עת"מ (מחוזי - י-ם) 13811-03-14 רזינובסקי נ' שר הפנים ואח' (22.7.2014). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירתה של המערערת כנגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים מיום 20.1.2014 לדחות את השגתה של המערערת כנגד החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: "הוועדה הבינמשרדית") שלא להעניק לה מעמד בישראל.

רקע

2. המערערת היא אזרחית אוקראינה אשר נכנסה לישראל ביום 28.8.2001 על מנת לעבוד בסיעוד. ביום 31.10.2001 פנתה מעסיקתה למשיב והודיעה כי המערערת עזבה את ביתה לאחר שגנבה ממנה. בשלב זה נותרה המערערת בישראל שלא כדין משך כ-3 שנים. ביום 20.8.2004 נישאה המערערת למר רזינובסקי (להלן: "הבעל"). ביום 10.11.2004 הגיש הבעל בקשה למתן מעמד למערערת מכוח הנישואין. לאחר מכן שהתה המערערת בישראל כחוק משך כ-4 שנים נוספות בהתאם לאשרות שהייה שונות שקיבלה. ביום 4.12.2008 פנה הבעל למשיב וביקש לעצור את הליך קבלת האזרחות של המערערת שכן הפסיק את הקשר עמה. במקביל פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת נישואיו למערערת (ביום 17.10.2010 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה הקובע כי המערערת ובעלה גרושים החל ממועד פסק הדין). בעקבות כך זומנה המערערת ביום 26.1.2009 לשימוע במשרדי המשיבים בו נתבקשה לעזוב תוך 30 יום את ישראל.

3. ביום 27.1.2009, למחרת השימוע שנערך לה, פנתה המערערת למשיב וביקשה לקבל אשרת שהייה זמנית מסוג ב/1 בטענה שמרכז חייה הוא בישראל. ביום 25.3.2009 נדחתה הבקשה בשל הפסקת קשר הנישואין בינה לבין הבעל. ביום 2.4.2009 הגישה המערערת ערר על החלטה זו. ביום 19.4.2009 נשלח מכתב נוסף מטעמה של המערערת אל המשיב, לאחר שהחליפה ייצוג, ובו נטען לראשונה כי "החל משנת 2007 לערך החלה מסכת התעללות פיזית, מילולית ומינית" של הבעל במערערת, וכי היא הותקפה, נאנסה והושפלה על ידו פעמים רבות. ביום 22.4.2009 דחה המשיב את פניית המערערת לאחר שמצא שאין בה כדי להצדיק את שינוי החלטתו, תוך שהוא מתייחס ל"נוהל טיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (להלן: "הנוהל").

4. ביום 7.2.2009 עתרה המערערת לבית משפט זה כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבל מעמד בישראל (בג"ץ 5508/09 פלוני נ' שר הפנים (9.9.2009)). ואולם עתירה זו נמחקה בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, הגישה המערערת ביום 11.11.2009 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ (מחוזי – י-ם) 1799/09 רזינובסקי נ' שר הפנים (4.1.2010)). בית המשפט דחה את העתירה לאחר שמצא כי החלטת המשיב שלא להעביר את עניינה של המערערת לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית על יסוד הנוהל היא החלטה סבירה, שכן המערערת לא הוכיחה, כנדרש על פי הנוהל, כי סבלה מאלימות מצד בן זוגה. המערערת ערערה על פסק הדין (עע"מ 721/10 פלוני נ' שר הפנים (30.8.2011)). במהלך הערעור הודיע המשיב כי חל שינוי בעמדתו נוכח העובדה שבינתיים (ביום 15.10.2010) הוגש כתב אישום נגד הבעל, שייחס לו עבירת אלימות כלפי המערערת. לפיכך הסכים המשיב כי עניינה יובא לבחינת הוועדה הבינמשרדית, והערעור התקבל במובן זה.

5. זמן קצר לאחר קבלת הערעור חזרה בה המדינה מהאישום נגד הבעל, וזאת לאחר שעדותה של המערערת נשמעה (ת"פ (י-ם) 40551-04-10 מדינת ישראל נ' רזינובסקי (4.10.2011)). כתוצאה מהחזרה מהאישום זוכה הבעל.

6. זמן קצר לאחר מכן ביום 18.12.2011 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינה של המערערת והחליטה שיש להמתין עד שיסתיימו הליכי עדכון לנוהל, שהיו אותה עת על הפרק, וכי רק לאחר שיעודכן הנוהל יובא עניינה של המערערת לדיון. ביום 5.7.2012 נערך למערערת ראיון נוסף על-ידי המשיב. המערערת טענה כי האלימות מצד בן זוגה החלה בדצמבר 2007 וכי היא לא דיווחה על האלימות בשל חששה כי תגורש מישראל. עוד דיווחה המערערת כי בתה בת ה-25 מתגוררת בקייב שבאוקראינה וגם הוריה חיים באוקראינה. בנוסף יש לה אח המתגורר בסמוך להורים. היא אינה עובדת ובתה שבאוקראינה תומכת בה. ואולם לטענת המערערת, "אוקראינה בשבילי מדינה זרה, אני לא יכולה לחזור לשם. מה מחכה לי שם אין לי שם כלום אני חיים שלי פה אני רוצה להיות מועילה לישראל".