עע"מ 5613-14 פלונית ואח' נ' משרד הפנים

1. בקשה למתן סעד זמני בערעור, שלפיו ימנע המשיב מהרחקת המבקשות מתחומי המדינה, עד אשר תוכרענה השגותיהן שבערעורן על פסק הדין מיום 29.4.2014 בעת"ם 39529-03-14 של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום).

עיקרי העובדות

2. המבקשת 2 (להלן: המבקשת), נתינת מדינת גאנה, נכנסה לישראל שלא כדין בשלהי שנת 2008. בראשית שנת 2009 עתרה לפני נציבות האו"ם לפליטים כי יוענק לה מקלט מדיני במחוזותינו. טענתה היתה כי בארץ מוצאהּ נשקפת סכנה לחייה, מפני משפחתו של אדם שהרגה במהלך ניסיון לאנסהּ. במסגרת ראיון שנערך עמה, הביעה המבקשת חשש נוסף, מפני מעצרה על-ידי רשויות החוק במולדתה. דא עקא, נציבות האו"ם לפליטים המליצה על דחיית בקשתה, בין היתר, משנמצאה בלתי-אמינה לעניין הסכנה האורבת כביכול לפִתחה, ומשלא עלה בידה לשכנע בדבר קיומו של פחד מבוסס היטב, בשים לב למובנו של מונח זה על-פי האמנות הבינלאומיות הרלבנטיות. על רקע זה, הורה המשיב למבקשת לעזוב את הארץ עד יום 13.1.2010.

3. ביום 14.1.2010 עתרה המבקשת לעיון מחדש בעניינה, בציינהּ כי האנשים המבקשים את נפשה מטילים אימה גם על משפחתה. בקשתה נבחנה על-ידי נציג יחידת הטיפול במבקשי המקלט במשרד הפנים, אשר חיווה את דעתו בשלילה, בהדגישו כי ממילא אין במורא מפני נקמה על רקע פלילי או באכיפה לגיטימית של חוקי מדינת המוצא כדי לבסס עילת פליטות. משכך, לא ראה המשיב הצדקה לשנות ממסקנתו הקודמת, ולקראת סוף שנת 2011 הוזמנה המבקשת טלפונית לשם קבלת החלטת הדחייה לידיה. משלא התייצבה כנדרש, נשלח מכתב מפורט אל מען המגורים שמסרה, אשר התברר במהרה ככתובת שאינה תקנית.

4. כשנה וחצי עשתה המבקשת דין לעצמה, ולא יצאה את גבולות המדינה. בראשית שנת 2012 ילדה כאן את בִּתה, היא המבקשת 1, פרי זרעו של נתין גאנה אשר הורחק עוד קודם לכן מן הארץ. ביום 11.6.2013 נתפסה המבקשת במהלך פעילות אכיפה יזומה, והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת. במסגרת שימועהּ, אישרה המבקשת כי היתה מוּדעת לדחיית עתירותיה, אולם בִּכְּרָה שלא לעזוב את ישראל בצל החשש לגורלה, בהתחשב בגילה הצעיר של בתה, ומשטרם חסכה די ממון, כך לדבריה.

5. כשבוע לאחר מכן הגישה המבקשת עתירה מינהלית, ובה ביקשה, בין היתר, כי יוּתר לה למצות את זכויותיה לקבלת אשרת שהייה בישראל. בתוך כך, חזרה המבקשת על גרסתה בדבר הסכנה הנשקפת לחייה בארצהּ, הואיל וקרוביו של האדם שהרגה עודם חפצים במותה. כמו כן, הוסיפה המבקשת וטענה לראשונה, כי בהיותה אישה נוצריה סבלה מרדיפות על רקע דתה, משהחליטה משפחתה המעורבת, מוסלמית בחלקה, לכפות עליה מילה.

6. ביום 14.7.2013, ערב הדיון הקבוע בעניינה, הגיש בא-כוח המבקשת מכתב מאת הארגון Ghana United Nations Association (להלן: GUNA), אותו הכתיר כ"מכתב רשמי מארגון האומות המאוחדות". במכתבו, התריע הארגון כי המבקשת ובתה נפלו 'קורבנות להתעללות מחרידה ובלתי-אנושית, החותרת תחת זכויות אדם בסיסיות', ועל כן הפציר להכיר בשתיים כפליטות מטעמים הומניטאריים, לשחררן ממעצר, ולאפשר את הישארותן בישראל עד תום חקירתו לגביהן.
7. בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (סגן הנשיאה א' יעקב) דחה את העתירה, בציינו כי "נציבות האו"ם בגאנה לא פגשה את [המבקשת] מעולם, לא ראיינה אותה ולא יכלה להתרשם ממנה ומכנות טענותיה". זאת ועוד, העתירה הוגשה "בשיהוי כבד וניכר", זמן רב לאחר מתן ההחלטה העניינית האחרונה, תוך שהמבקשת עושה "דין לעצמה", נמנעת מלהתייצב במשרדי המשיב, אינה מעדכנת את כתובתה, ושוהה בארץ "שלא כחוק תקופה ארוכה מאוד". בנסיבות אלה, כך נקבע, אין לצפות מבית המשפט להושיט יד ולהעניק סעד (עת"ם 38818-06-13 פלונית נ' משרד הפנים(15.7.2013)).

8. המבקשת לא אמרה נואש, והגישה ערעור לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 12.9.2013 הורה השופט צ' זילברטל למשיב כי ימנע מהרחקתה מישראל, אותה ואת בִּתה, עד אשר תוכרענה השגותיה שבערעורהּ. בפתח הדיון בערעור, הציג בא-כוח המבקשת מכתב נוסף מאת GUNA, התומך לכאורה בגרסתה ה'עדכנית' לעניין רדיפתה על רקע דת, ומזהיר מפני סכנות נוספות הכרוכות בהחזרתה לגאנה. בגמר הישיבה, לאחר שיג ושיח ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין על אתר, בו קבענו (המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, השופט י' עמית ואנוכי), כי "הערעור יימחק בלי אפשרות לחזור ולהעלות את הטענות שכבד נדונו". יחד עם זאת – "המסמך החדש ייבחן על ידי הרשות בתוך זמן סביר", ו"שערי בתי המשפט פתוחים לגבי השגה על ההחלטה החדשה שתתקבל" (עע"ם 5612/13פלונית נ' משרד הפנים (8.1.2014)).

9. המכתב החדש מטעם GUNA הועבר אפוא לבדיקת הגורמים המקצועיים בשורות המשיב, אולם לא נמצא כי יש בו כדי להפוך את הקערה על פיה. בחוות דעתה השלילית, מיום 7.4.2014, ציינה נציגת היחידה לטיפול במבקשי המקלט, בין היתר, כי טענתה ה"חדשה" של המבקשת, בכל הנוגע לרדיפתה על רקע דת, מהווה "גרסה כבושה", שהעלתה בשלב כה מתקדם, חרף "הזדמנויות רבות" בשלל הליכים וערכאות, "תמוהה ואף מעידה על חוסר תום לב". אשר למקור המכתב שעל הפרק, נקבע כי: