ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א נ' גורי בנייה והנדסה בע"מ ואח'

           לפניי בקשה לסעד זמני בערעור: עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, בעת"מ 28844-12-17 (כבוד השופט שאול שוחט) מיום 3.6.2018, בגדרו התקבלה עתירת המשיבה 1. זאת, עד להכרעה בערעור אשר הוגש על פסק הדין על ידי ועדת הערר לתכנון ובניה – מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר").

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. המשיבה 1, גורי בנייה והנדסה בע"מ (להלן: "גורי"), חברה יזמית בתחום הנדל"ן היא בעלת הזכויות בשני מבנים המצויים ברחוב בראשית 9 ו-11 בגבעתיים, בגוש 6161, חלקות 210-209 (להלן: "המקרקעין"). המדובר בשני מגרשים צמודים, אשר על כל אחד מהם בנוי מבנה בן 6 יחידות דיור. בגין כל מגרש הגישה גורי בקשה נפרדת להיתר בניה, כאשר סך הכול נתבקשה הקמתן של 20 יחידות דיור בכל מבנה, ו-40 יחידות דיור בשני המבנים יחד, במקום 12 יחידות הדיור הקיימות (להלן: "הבקשות להיתר").

3. לבקשות להיתר הוגשו התנגדויות על ידי המשיבים 6-3. ביום 16.5.2017 החליטה המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים (להלן: "הוועדה המקומית"), לדחות את שתי הבקשות להיתר. על החלטה זו הגישה גורי שני עררים לוועדת הערר, שהדיון בהם אוחד. ביום 9.11.2017 נדחו העררים, בהתבסס על שיקולים תכנוניים. נגד החלטה זו הגישה גורי עתירה מנהלית לבית משפט קמא.

4. בין לבין, ביום 18.1.2018 פורסמה הודעה לפי סעיפים 78-77 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בדבר תוכנית כוללת לדרך בן גוריון שבעיר (להלן: "התוכנית"), אשר בעקבותיה הוטלו מגבלות על הוצאת היתרי בנייה בתחום התוכנית, בו נכללים גם המקרקעין.

           ביום 30.4.2018 קבעה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (להלן: "הוועדה המחוזית"), מכוח סמכותה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, כי אם אושרה בקשה להיתר עד ליום 18.12.2017 – הוא המועד בו החליטה הוועדה המחוזית על פרסום המגבלות לפי סעיף 78 – לא תהיה מניעה מהוצאת היתר בניה, גם לאחר פרסום המגבלות לפי סעיף 78 (להלן: "ההוראה המחריגה").

5. ביום 3.6.2018 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, מושא הערעור. בית משפט קמא קיבל את העתירה, וקבע כי "הבקשות להיתר שהוגשו על ידי העותרת תחזורנה לדיון מחודש לפני המשיבה 1 [ועדת הערר] לבחינת האפשרות של אישור בתנאים" (סעיף 11 לפסק הדין). זאת, לאחר שהגיע למסקנה כי הן הוועדה המקומית והן וועדת הערר לא נדרשו כלל לאפשרות של אישור בתנאים, קרי, מתן אפשרות למגיש בקשת ההיתר לתקן את בקשתו ולהתאימה לתוכניות הקיימות.

           עוד ציין בית משפט קמא, ביחס להשלכות התוכנית, כך: "במהלך הדיון בעתירה, נדרשתי לטענה בדבר חוסר נפקותה המעשית של העתירה והבהרתי כי פרסום התוכנית לפי סעיף 77, דווקא לאור הוראת המעבר שמציינת שבקשות להיתר שהוגשו לפני הפרסום ושאושרו תעמודנה על מכונן, מלמדת על כך שאם העתירה תתקבל, הוראת המעבר תתפוס לגביה, כאילו ניתן ההיתר" (סעיף 5 לפסק הדין).

הבקשה לסעד זמני בערעור וטענות הצדדים לגביה