עע"מ 1207/15

השופט נ' הנדל:

           מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 56189-12-13, כב' השופטתמ' אגמון-גונן), אשר דחה עתירה הנוגעת להרכב ועדת ההנחות בארנונה (להלן: ועדת ההנחות) בעיריית בני-ברק. 

הרקע לעתירה

1. מועצת עיריית בני-ברק מונה 25 חברים. בבחירות שהתקיימו בעיר בתאריך 22.10.13 זכתה רשימת "הרשימה התורתית המרכזית" – שהיא סיעת הבת של מפלגת יהדות התורה (להלן: סיעת יהדות התורה) – ב-17 מקומות במועצה. הרשימה של סיעת ש"ס זכתה ב-6 מקומות במועצה ורשימת "בני תורה" זכתה ב-2 מקומות בלבד. לנוכח תוצאות הבחירות, הורכבה הקואליציה של עיריית בני-ברק מסיעת "יהדות התורה" ומסיעת ש"ס ואילו סיעת "בני תורה" נשארה באופוזיציה.

           לאחר הבחירות, ביום 13.11.13, קיימה מועצת עיריית בני-ברק ישיבה ראשונה, אשר במהלכה הצביעו חברי המועצה על הרכבי ועדות החובה של המועצה. טרם הישיבה, הועברה לחברי המועצה רשימת שיבוצים של נציגי הסיעות לוועדות השונות, כהצעה אשר על בסיסה נערכה ההצבעה. על אף שמתוך הסיעות שנבחרו בבחירות המרכזיות, רק סיעת "בני תורה" נשארה מחוץ לקואליציה, מר יעקב וירז'בינסקי (משיב 3), אשר נבחר למועצה כחלק מסיעת "יהדות התורה", הופיע ברשימת השיבוצים לוועדות השונות כנציג האופוזיציה. בישיבה זו נקבע, בין היתר, כי משיב 3 יכהן כנציג האופוזיציה בוועדת ההנחות בארנונה של העירייה, כמשמעותה בסעיף 149ד(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות). בסופה של הישיבה, הודיע משיב 3 כי בשל ויכוח ענייני שהיה לו עם ראש העיר, הוא החליט על פרישה מהקואליציה, ובלשונו: "החלטתי שאני בעצם פורש, מצביע נגד ואני בעצם הולך בדרכי, כמו שאני מבין". המערערים בהליך זה, שהינם חברי סיעת "בני תורה", הגישו עתירה מנהלית על מינויו של משיב 3 לנציג האופוזיציה בוועדת ההנחות.

טענות הצדדים והליכים קודמים

2. טענת המערערים היא, כי מינויו של משיב 3 לנציג האופוזיציה בוועדת ההנחות לפי סעיף 149ד לפקודת העיריות, אינו חוקי. בפי המערערים שני נימוקים עיקריים לתיקוף טענתם. האחד נעוץ בלשון החוק – סעיף 149ד(ב)(1) מונה את חברי ועדת ההנחות וקובע כי בין חבריה יש למנות "חבר בסיעה הגדולה ביותר, שאינה מיוצגת בוועדת ההנהלה, שקיבלה את מרב קולות הבוחרים". לטענתם, הסיעה הגדולה ביותר שאינה מיוצגת בוועדת ההנהלה היא סיעת "בני תורה" ועל כן מינויו של משיב 3 אינו ממלא דרישה זו. לשיטתם, לפי הוראת הסעיף, יש למנות, באופן מנדטורי, את אחד מחברי סיעת "בני תורה" לוועדה. הנימוק השני מופנה כלפי הגדרתו של משיב 3 כנציג סיעת האופוזיציה. לטענת המערערים, משיב 3 נבחר כחבר הקואליציה, ופרישתו ביום ההצבעה אינה מאפשרת להגדירו, למצער מבחינה משפטית, כחבר האופוזיציה. למעשה, טענת המערערים היא כי בוועדת ההנחות בארנונה כלל אין נציג אופוזיציה, ואף התנאי המובא בסעיף 150א(א) לפקודת העיריות, אשר דורש כי בכל ועדת חובה יהיה לפחות נציג אופוזיציה אחד, אינו מתקיים. 

           המשיבים דחו את טענות העתירה על שני ראשיהן. בהתייחס לטענת המערערים כי סעיף 149ד(ב)(1) מחייב ייצוג של סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר, טוענים המשיבים כי סעיף זה עוסק במקרה ייחודי בו הקואליציה הורכבה ממספר סיעות קטנות ואילו הסיעה הגדולה ביותר נשארה כאופוזיציה. זהו אינו המקרה כאן, ולכן, לשיטתם, טענת המערערים כי הוראת סעיף 149ד(ב)(1) לא קוימה דינה להידחות. בהתייחס לטיעון המערערים כי משיב 3 פרש מסיעתו רק למראית עין, ועל כן הוא אינו באמת חבר אופוזיציה, טוענים המשיבים כי סעיף 125א לפקודת העיריות קובע את התנאים להגדרתו של חבר מועצה כחבר שפרש מסיעתו. החלת המבחנים על משיב 3, מובילה למסקנה כי הוא פרש מסיעתו על-פי ההגדרה הקבועה בחוק.