עע"ם 4928/15

השופט ע' פולגמן:

לפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) שבמסגרתו נדחתה עתירת המערערים שבה התבקש להורות למשיבים להעביר אליהם מידע הנוגע לייצוא ביטחוני ישראלי לשטח יוגוסלביה לשעבר, שהתקיים לטענתם בתקופה הרלוונטית למלחמה בבוסניה.

רקע עובדתי וההליך בבית משפט קמא

1. המערערים פנו למשיבים בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק) לקבלת מידע הנוגע לייצוא ביטחוני ישראלי נטען לשטח יוגוסלביה לשעבר מיום 9.12.1990 ועד ליום 1.10.1996 (להלן: התקופה הרלוונטית), תקופה שבה התחוללה מלחמה בבוסניה שבמהלכה – כך המערערים –"בוצעו פשעי מלחמה חמורים". בבקשה התבקשו מסמכים הנוגעים לייצוא נטען כאמור לגורמים שהיו מעורבים במלחמה בבוסניה, בין אם נעשה על ידי מדינת ישראל בין אם על ידי גורמים פרטיים בה. במסגרת כך, התבקשו פרוטוקולי דיונים של משרד הביטחון; מידע בדבר רישיונות או היתרים רלוונטיים לעניין שהעניק משרד הביטחון; החלטות רלוונטיות שנתקבלו במשרד הביטחון; ופרטים על אודות זהות הגורמים במשרד הביטחון ובמשרד החוץ אשר היו מעורבים באישור הייצוא הביטחוני האמור.

           המשיבים דחו את הבקשה מן הטעם שהמידע המבוקש חוסה תחת סעיף (9)(א)(1) לחוק חופש המידע, שעניינו מידע שאין למסרו מן הטעם שבגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

2. המערערים עתרו נגד החלטת המשיבים לבית המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו. ביום 21.6.2015 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת א' כהן) את העתירה לאחר שהשתכנע – בעקבות דיון במעמד צד אחד שבו הציגו המשיבים את החומר הרלוונטי ונשאלו שאלות לגביו על ידי בית המשפט – כי במקרה דנן מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(1) לחוק. מטעם זה צוין גם כי בנסיבות העניין אין הכרח להכריע אם לצורך החלת הסעיף האמור יוחל "מבחן החשש" לפגיעה בביטחון המדינה; או שמא נדרש המבחן המחמיר יותר של "וודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה. לאחר מכן הוסיף בית המשפט ובחן אם יש להורות על מסירת חלק מהמידע לפי סעיף 17(ד) לחוק, אך מצא כי גילוי כאמור אינו אפשרי בנסיבות העניין.

           מכאן הערעור שלפנינו.

טענות המערערים