עסקת מתנה ובעלות על מחצית מזכויות בנכס

בפני שתי תביעות. התביעה האחת בתמ"ש 8624/02 מהותה בקשה להצהיר כי התובעת פלונית (להלן: "התובעת") זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בחנות בשכונת ...(להלן: "החנות"), הרשומה במחציתה על שם הנתבע פלוני אח התובעת (להלן: "הנתבע"), ובמחציתה על שם אלמוני, אחיהם של התובעת והנתבע (להלן: "האח"). בנוסף, מבוקש להורות לנתבעת הפורמלית לרשום את התובעת כבעלים של מחצית מהחנות במקום הנתבע. לחלופין, מבוקש כי הנתבע יחוייב להחזיר לתובעת את כספי ההלוואה שלדבריה נתנה לו בתוספת ריבית והוצאות נוספות.

התביעה השניה בתמ"ש 9630/09 מהותה בקשה לביטול עסקת מתנה. התובע, פלוני, טוען כי ביום 21.2.03 חתם על תצהיר בפני עו"ד מורג על פיו הוא מעביר את חלקו בחנות לאחותו פלונית במתנה וללא תמורה. בתביעה הוא מבקש להורות על ביטול תצהיר המתנה.

במרכז שתי התביעות, עומדת שאלת תוקפם ומשמעותם של שני מסמכים. האחד, מסמך שכותרתו "זיכרון דברים להלוואת כסף" אשר נחתם בין התובעת לנתבע (אשר שמו אז היה...) ביום 6.8.02 ולפיו התובעת תלווה סך של 40,000 $ לנתבע (להלן:"הסכם ההלוואה"). השני, הנו תצהיר מיום 21.2.03 עליו חתום הנתבע ולפיו הוא מעביר לתובעת את זכויותיו בחנות במתנה וללא תמורה (להלן: "מסמך העברת הזכויות").

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי:

1. ביום 6.8.02 העניקה לנתבע הלוואה בסך 40,000 $. בהתאם להסכם היתה זכאית להחזר ההלוואה בתוך שנה ולריבית בסך 400$ לחודש.
2. עוד הוסכם, כי באם לא יהיה ביכולתו של הנתבע להחזיר את החוב, הוא ישולם ע"י מימוש חלקו בחנות ע"י התובעת. משראה הנתבע כי אינו עומד בהחזר ההלוואה, החליט להעביר לתובעת את חלקו בחנות. לצורך כך חתמו הצדדים ביום 21.2.03 על תצהירים להעברת הזכויות בחנות. מסמך העברת הזכויות מציין כי ההעברה היא ללא תמורה משום שכך נחסך תשלום מס שבח, אולם כוונת הצדדים היתה ברורה.
3. השלמת העסקה לא הושלמה בשל הליכי פרוצדורה. כאשר ביקשה התובעת לבצע את הרישום בעצמה, סירב הנתבע לשתף פעולה וטען כי הוא חוזר בו מההסכם.
4. מאז חודש מרץ 2003 מקבלת התובעת מחצית מסכום דמי השכרת החנות. משמע, ההתייחסות אליה היא כאל בעלת מחצית הזכויות בחנות.

טענות הנתבע:

1. הנתבע מכחיש כי קיבל הלוואה מהתובעת.
2. החתימה על הסכם ההלוואה ועל מסמך העברת הזכויות נעשתה בזמן שהנתבע היה שרוי במצב נפשי קשה אשר פגע בכושר השיפוט שלו, ועל כן העסקה בטלה מעיקרה.
3. גם אם הנתבע היה כשיר לחתום על מסמך העברת הזכויות, הרי שלכל היותר מדובר בהתחייבות ליתן מתנה, שכן לא הוכח כי הוא קיבל כספים מהתובעת תמורת העברת זכויותיו בחנות. הנתבע היה רשאי לחזור בו מהקניית המתנה, בהתאם להוראות חוק המתנה, תשכ"ח-1968.

התובעת טוענת מנגד כי הנתבע היה שפוי לחלוטין ומודע למעשיו בעת החתימה על הסכם ההלוואה ובעת החתימה על מסמך העברת הזכויות.

דיון

הסכם ההלוואה

התובעת סומכת טענתה כי העניקה לנתבע הלוואה בסך 40,000 $ בהסכם הלוואה. בהתאם  לסעיף 1 להסכם- "המלווה תלווה סך של 40,000 $ (ארבעים אלף דולרים ארה"ב) למשך שנה שבהם תהיה ריבית קבועה חודשית של 400 $".

כן מסתמכת על מסמך בו חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע לפיו אישר שקיבל סך של 16,900 ש"ח ביום 12.7.02 ובסה"כ סכום של 17,500 דולר ביום 31.7.02.

הנתבע מכחיש קבלת ההלוואה מהתובעת או כספים איזשהם, ובנוסף טוען כי לא היה כשיר לחתום על הסכם ההלוואה בשל מצבו הנפשי באותה עת.