עסלי נ' ועדה מקומית לתכנון חדרה

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול דו"ח חניה מס' 11739661 (להלן: "הדו"ח") אשר בוצע על ידי המבקש לכאורה בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

לטענת המבקש הוא מעולם לא קיבל הדו"ח ואך ביום 13.10.13 נודע לו לראשונה אודותיו, עת הגיעו לביתו מעקלים וביקשו להוציא מיטלטלין מדירתו. באותן נסיבות שילם המבקש למעקלים את סכום החוב בסך של 1,569 ₪ "תחת מחאה", ועתה מבקש הוא להשיב הסכום לידיו בשל התיישנות העבירה.

לטענת המשיבה יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

המשיבה טוענת כי מדובר בדו"ח שניתן ביום 8.5.02 לרכב שהיה רשום על שם "דולב חברה למימון". ביום 13.4.03 הוסב הדו"ח על שם חברת "די.בי.אס שירותי לווין" וביום 9.10.03 הוסב הדו"ח על שם המבקש (ראה נספח ב' לתגובה).

עוד נטען כי המשיבה שלחה למבקש הודעת תשלום הקנס בגין הדו"ח בדואר רשום ביום 1.12.03 קרי- תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, כפי שקובע החוק כאשר מדובר בדו"ח שהוסב ומשכך, העבירה לא התיישנה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

עבירות החניה שבגינן נקנס המבקש הינן עבירות קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 230-228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, כעולה מהוראות סעיף 228(ב) לחסד"פ.

הודעה זו היא מסמך קונסטיטוטיבי ומסירתה לנאשם פותחת את ההליך הפלילי נגדו (רע"פ 7752/00 ניר נ' מדינת ישראל, (15.5.02)).

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

במידה ולא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה ובעל הרכב לא ביקש להישפט, על הרשות החובה להמציא הודעת תשלום קנס חדשה בהתאם להוראות תקנה 41(ב) הקובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

עבירת קנס הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" שהיא עבירת "חטא" ועל כן ככלל, מתיישנת היא תוך שנה מיום ביצועה. כאשר מדובר בדו"ח שהוסב הרי שתקופת ההתיישנות מתארכת לשנתיים ימים,

כעולה מלשון סעיף 225א (א) לחסד"פ -

225א. (א)עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב);); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

כי כך, במקרה דנן, נדרשת המשיבה להמציא למבקש את הודעת תשלום הקנס - בדואר רשום - בתוך שנתיים מיום ביצוע העבירה (סעיף 225א(א) לחסד"פ).

ישנן סיבות שונות להגיון שאחרי התיישנות העבירה וביניהן הרצון לגרום לרשויות לנהוג ביעילות ותוך זמן סביר, הרצון כי זכרון העדים לארוע יהיה טרי וכי חומר הראיות יהיה נגיש. לצד אלה ניצבת הגישה כי לא ייתכן למשוך הליכים מעבר לפרק זמן סביר.

על בסיס הרציונל האמור נקבעו פרקי זמן שונים של התיישנות מעבירה לעבירה, על פי חומרתן, כשלעבירה מסוג "חטא" נקבעה ככלל, כאמור תקופת התיישנות של שנה ובדו"ח שהוסב, תקופת התיישנות של שנתיים.

אדון עתה בדרכי ההודעה.