עסיס עסקים ואח' נ' האגודה למען ואח'

החלטה

1.בפנַי בקשה להבאת ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות של פסק-הדין שניתן בתיק פלילי פ 40001/03 כנגד הנאשם ידין מכנס, הוא התובע מס' 2 בתביעה הנדונה.

בכתב התביעה, טוענים התובעים, כי בין התובעים לבין הנתבעים נחתם הסכם שעניינו הקמת פרויקט נדל"ני בהיקף קרקע של 20 דונם בצומת הרחובות דרך לוד וכביש הטייסים ברמת-גן, המכונה על-ידי התובעים "פרויקט וינטר".

לטענת התובעים, ההכנסות הצפויות של הפרויקט היו אמורות להספיק הן לתפעול קבוצת הכדורגל של הכֹח רמת-גן, הן להחזרת הכסף למשקיעים וכן לתת תשואה נאה למשקיעים לאחר מספר שנים.

התובעים טוענים להפרת ההסכם הנטען על-ידי הנתבעים, אשר בסירובם לחתום על מסמכים לצורך השלמת הפרויקט, הפרו וסיכלו את ביצועו של ההסכם.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי לא נחתם כל הסכם מחייב בין התובעים לבין האגודה. מדובר היה ביזום של תכנית נדל"ן אותה ביקש התובע, מר ידין מכנס, לקדם, אשר לא הבשיל לכדי הסכמה והסכם. זאת, אם משום שטרם הוצגו, נבדקו והבשילו "התכניות" לגבי המתחם; אם משום שטרם נבדקה התכנית העסקית שעוסקת בבסיס תכנית היזום של מר ידין מכנס, לרבות בחינה, האם התכנית תניב רווחים לקבוצת הכדורגל הכֹח רמת-גן; ואם משום שמר מכנס לא קיבל את האישורים הנדרשים מעיריית רמת-גן והוועדות השונות לתכנון ובנייה. מה שניצב לנגד עיני העמותה וחבריה, הוא קידום הספורט.

2.המחלוקת בין הצדדים הגיעה לראשונה לפתחו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת כתב האישום שבתיק פלילי פ 40001/03 אשר הוגש כנגד הנאשם ידין מכנס - התובע 2

נושא כתב האישום היה התנהלותו של הנאשם - ידין מכנס - בפרויקט הנדל"ני אותו הוא רצה להקים ודרך טיפולו/התנהלותו בכספי הנאמנוּת שהוחזקו על ידו ועליהם היה מופקד.

ביום 28/12/04 הורשע הנאשם - לאחר שמיעת ראיות - בעבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

במסגרת הכרעת הדין יש התייחסות ארוכה, מפורטת וממצה של בית-המשפט - כב' השופט ג'ורג' קרא - למסמכים ת/33, נ/15, עליהם סומכים התובעים את תביעתם הנדונה.

ב"סיכום ביניים" בע"מ 13-14 להכרעת-הדין, אומר בית-המשפט:

"ככל העולה מן האמור לעיל, אתקשה וזאת בלשון המעטה, להסכים לבקשתו של הסנגור שאותה הוא מעלה בעמ' 26 לסיכומיו, לפיה:'מתבקש בית המשפט ליתן משקל למסמך ת/33, נ/15 המעגן את התחייבויות האגודה מחד, והתחייבויות הנאשם מאידך, ואשר הווה בסיס להמשך הדרך בקידום הפרויקט.', שכן ת/33 ו-נ/15 איננו בגדר מסמך שחתום על ידי מי שמוסמך להקנות לנאשם זכויות משפטיות במתחם וינטר, קרי: האגודה. העובדה שעל מסמך זה ת/33 ו-נ/15 מופיעות חתימות עלומות, והוא אף חסר את חתימת הנאשם, מעלה יותר מאשר סימן שאלה אחד באשר לתקפותו של מסמך זה.

נראה שהנאשם עצמו הבין, בזמן אמת, כשנכנס לאותה הרפתקה של מימון והחזקת קבוצת הכדורגל, כי מסמך ת/33, נ/15, ערכו כקליפת השום, וזו גם הסיבה שבמשך השנים שלאחר מכן ינסה את מזלו בלהביא את ה"אגודה" לחתום עמו, על מסמך בכתב, שבו יעוגנו זכויותיו המשפטיות בנכס של מתחם וינטר. כל זאת, חרף ידיעתו של הנאשם כי ניהול קבוצת הכדורגל של הכוח מכבי רמת גן, איננו מקנה לו שום זכויות בנכס עליו משחקת קבוצה זו, משנכס זה היה בשליטתה של האגודה, וזו הבהירה לו באמצעות נציגיה שעימם ניהל הנאשם מו"מ ממושך ה"ה דורשט וחיימובסקי, עובדה זו הבהר היטב.

כך חיימובסקי בעדותו בעמ' 99, שו' 4-5; כך גם כשהתיחס "להסכם הכוונות" מספטמבר 1993, נ/22 (גם נ/13) שוב, מסמך שלא נחתם ע"י האגודה בעלת זכויות החכירה, מסמך מאוחר יותר באמצעותו ביקש הנאשם לעגן את זכויותיו המשפטיות בנכס של מתחם וינטר, כך מעיד חיימובסקי החל בעמ' 103 שו' 20 ואילך.

"המסמך הזה כמסמך כוונות הוא בודאי לא חוזה, כי מיותר לציין שהוא לא חוזה. ולמיטב ידיעתי לא נחתם אף פעם בצורה הזאת ואני חוזר ואומר, לכאורה כטיוטה הזאת, וילדין היו כוונות לקבל את הזכויות בנדל"ן... לידין עפ"י המסמך הזה לכאורה הוא ביקש והיה אמור לקבל זכויות ... הוא ביקש לקבל זכויות והוא מעולם לא קיבל אותם... זהו אוסף מלים לא חתום. אני לא רואה פה חוזה שידין חתם עליו או שהאגודה חתמה עליו... ידין מכנס הוא זה שניסח את המסמך הזה כמו את כל המסמכים האחרים בהסכם האימוץ והרכישה."

כל שאמר חיימובסקי על מאמציו המרובים של הנאשם להביא את האגודה לכדי חתימה על מסמך, או הסכמה על פרויקט כלשהו במתחם האמור, היה ש"בכפוף למערכת כלכלית הגיונית, בכפוף לתכנית עסקית, בכפוף להיתרים מסוימים, היינו שוקלים בצורה חיובית ביצוע הפרויקט."

דורשט העיד, אף הוא על רוח ותוכן דברים זהה. כך בעדותו של דורשט בע' 150 שו' 8-14:

"ש:איזה זכויות היו לנאשם, כמאמץ קבוצת הכדורגל...

ת.:מטעמנו לא היה, היה דיון כל הזמן משא ומתן על כן זכויות לא זכויות. מה שזכויות שנתנו שחתמנו בסביבות 95, נדמה לי, זה שטחי חניה יתר, שום דבר לא חתום"".

בהמשך הכרעת הדין, מבסס בית-המשפט באמצעות ראיות נוספות את האמור בסיכום ביניים זה. הכרעת הדין מבוססת על מכלול ראיות ונסיבות, אשר בהצטברותן יחד תומכות את הממצאים והמסקנות אליהם הגיע בית-המשפט.