עסיס נ' אברהמי

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 10,000, בטענה כי הנתבע, אשר שכר דירה מהתובע, השליך מהדירה שק מסמכים, אשר היה בקופסת קרטון, מתוך חלל האכסון אשר בעליה (בוידעם), וזאת ללא קבלת רשות מאת התובע.

התובע צירף לכתב התביעה את העתק הסכם השכירות, ממנו עולה, בסע' 7.4, כי "השוכר מתחייב שלא הוא ו/או כל אדם אחר יוציאו מהמושכר כל חפץ או דבר המותקנים במושכר ומחוברים אליו חיבור של קבע". (ההדגשה אינה במקור).

לדברי התובע השכיר את הדירה לנתבע, והשאיר בחלל האכסון בעליה שק ובו ספרים בעלי ערך היסטורי ומסמכים נדירים. כשביקש התובע לברר עם הנתבע היכן שק המסמכים, השיב לו הנתבע, כי זרק את השק.

לטענת הנתבע, שכר את הדירה לשימושה של בתו. הוא קיבל את החזקה בדירה לידיו, כשהיא מלוכלכת ומלאה חפצים, שהושארו על ידי הדיירים, אשר עזבו את הדירה, ונאמר לו, על ידי התובע, כי הוא רשאי לזרוק חפצים בהם לא ימצא שימוש. בעת שניקה את הדירה, לפני שבתו עברה להתגורר בדירה, פינה את העליה, ממנה יצאו חרקים ועש, וריסס את הדירה. לטענת הנתבע זרק שק, אך לא נמצא בעליה ארגז קרטון ובו מסמכים, ויתכן שהדיירים הקודמים, הם אל השליכו את הקרטון.

לטענת הנתבע לא הודיע לו התובע כי בשטח האכסון נותר רכוש, לא כל שכן רכוש יקר ערך.

הנתבע מפנה לסע' 9.1 להסכם, שנחתם בין הצדדים, לפיו היה על בתו לפנות את הדירה, כשהיא ריקה מכל חפץ, וכך עשתה.

במהלך הדיון, שהתקיים לפניי, טען התובע, בין היתר, כי בשק היו מסמכים, אשר אינו יכול להוכיח כי אכן היו שם, ואינו יכול לשחזרם.

דיון והכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים באולמי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

מצוקת התובע ברורה, אולם לא ניתן לתרגמה במישור המשפטי כדי פסק דין לטובתו.

מקובלת עליי כמהימנה טענת הנתבע, לפיה התובע אמר לו שהוא רשאי לזרוק מה שאינו נחוץ בדירה, מה שנבע מכך שקודם לנתבע שכרה את הדירה דיירת, שלתובע לא היה כל צורך בחפציה הנותרים. אכן, ספק אם התובע התכוון בדבריו גם לחפצים המצויים בעלייה דווקא, שכן ספק רב אם כלל זכר שמצויים שם דברים.

התנהגות זהירה מצידו של התובע הייתה מצדיקה התייחסות להשלכת חפצים מן העלייה, אפילו ניתן היתר גורף קודם לכן. אולם היתר ניתן, ולא סויג. קשה לומר שכאשר נתקל הנתבע בשק עבש בעלייה, היה חייב להניח כי שק זה הוחרג מן ההיתר הגורף שקיבל. טענה זו מקבלת משנה חיזוק מהאמור בסע' 7.4 להסכם, לפיו השוכר מתחייב שלא להוציא מהדירה כל חפץ המחובר אל הנכס חיבור של קבע, בהיעדר התייחסות למיטלטלין, אשר יימצאו בדירה.

אפילו הייתי מגיעה לכלל מסקנה שהעלייה היתה "מחוץ לתחום" מבחינת השלכת חפצים, לא היה בכך כדי לסייע לתובע. על מנת לבסס את נזקו, היה עליו להניח תשתית ראייתית סבירה לפני בית המשפט שתאפשר לו את שומת הנזק, זאת לא נעשה כאן, ולו מן הטעם שהתובע עצמו, שכנראה שכח מן השק טרם השכיר את הדירה לנתבע, אינו יודע לקבוע מה היה בו. קביעת "תג מחיר" מקרי של 10,000 ₪, כפי שנעשה בתביעה, אינו תחליף להוכחת גובה הנזק ברמה סבירה. אין די בטענה ששק שכלל מסמכים חשובים הושלך, שכן את תוכנם ושוויים של המסמכים לא נדע, חרף טענות כלליות במיוחד של התובע. אלה אינן מאפשרות לבית המשפט להעריך את שוויו של השק.

למעלה מן הצורך אוסיף: אף לו היה התובע צולח את שתי המכשלות שצוינו, עדיין לא היה בכך כדי לאפשר לו לבסס את תביעתו. המזיק, בדיני הנזיקין והחוזים גם יחד, אמור לחוב עת הנזק הוא צפוי. אם התובע לא הציג לפני הנתבע כל מידע שיאפשר לנתבע לחשוד אפילו שבדירה בה נמצאו חפצים מיותרים קיים שק אחד שהוא רב ערך, יש קושי לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם. לדידו של הנתבע, כל שצפה היה שהוא מסב נזק של השלכת שק עבש ומיותר מבחינת התובע.

מכל אחד מן הטעמים האמורים, ודאי בהצטברם, יש להורות על דחיית התביעה. עם זאת, איני עושה צו להוצאות לטובת הנתבע. אף אם לא ניתן לחייב את הנתבע בפיצוי התובע, הרי שברי שאילו היה הנתבע נוקט משנה זהירות, ומוודא עם התובע האם השק העבש מן העלייה נחוץ לתובע, היה מתייתר הסכסוך המשפטי טרם שבא לעולם.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: