עסיס ואח' נ' רובס

פסק דין

1.בפני תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבע לתשלום סך של 8,884 ₪ בעבור הצורך בתיקון גג הבית המשותף בו הינם מתגוררים ( להלן:"הבנין") , בגין עבודה רשלנית שביצע הנתבע.

2.לטענת התובעים ביום 22.10.04 ביצע הנתבע עבודת איטום של גג הבניין והתחייב למתן אחריות בת חמש שנים. לאחר כשנה החלו דליפות מהגג ונגרמו נזקים לכמה מדירות הבניין הממוקמות מתחתיו. הנתבע זומן לתקן את עבודתו ואולם לא עשה כן.

הוסיפו וטענו התובעים כי כתוצאה מעבודתו הרשלנית של הנתבע נדרש תיקון ואיטום הגג בסך של 7,000 ועתרו לבית המשפט לחייב את הנתבע לשלם סכום זה כמו גם את עלות התשלום למומחה בגין חוות דעת שערך והכל כמפורט בכתב התביעה.

3.הנתבע אישר כי אכן ביצע את העבודה בגג הבניין ואף כי לאחר כשנה נקרא לתקנו בשנית, בשל תלונות הדיירים אודות דליפה בדירותיהם. לדבריו הגיע אל המקום וביצע את התיקון הנדרש לשביעות רצונם של דיירי הבניין. שכן לאחר התיקון נערכה בדיקת הצפה, בנוכחותם ובנוכחות נציג מטעם האגודה לתרבות הדיור ולאחריה שולם לו מלוא שכרו. כמו כן כי ציין בפני הדיירים שעל מנת שהאחריות תעמוד בתוקפה עליהם לסייד את הגג ומאחר ולא נעשה כן סירב לתקן את הגג פעם נוספת.

4.כל אחד מן הצדדים סמך ידיו על חוות מומחה שהגיש וטען כי האחריות לקיומם של לקויים בגג הבניין נופלת לפתחו של האחר.

5.בחוות דעת שהוגשה מטעמם של התובעים קבע המומחה בקליפת אגוז כי עבודת הקבלן נעדרת כל ערך, גרמה לנזק בבידוד הבניין וכי לאחר ביצוע עבודות איטום יש להחזיר את מצב הבידוד לקדמותו. את עלות עבודות הבידוד והאיטום הנדרשות העריך המומחה בסך כולל של 7,000 ₪.

6.מנגד הוגשה חוות דעת מטעמו של הנתבע אשר קבעה כי האחריות למצבו הרעוע של הגג בעת הבדיקה מוטלת לפתחם של התובעים.

נקבע כי לא נמצאו כל סימנים להלבנת הגג על ידי הדיירים, למעט שרידים של הלבנה שבוצעה על ידי הנתבע בעת ביצוע העבודה המקורית. עקב כך התייבשה שכבת האיטום התכווצה ונסדקה.

כמו כן כי הדיירים לא בדקו את מצב הגג טרם עונת הגשמים ולא טיפלו בליקויים. על כן התהוו נזקים שהצטברו מעבר לעונה אחת של גשמים והתובעים לא פעלו כנדרש להקטנת נזקיהם.

דיון

7.הנתבע ביצע את העבודה בסוף שנת 2004. בתחילת שנת 2005 הוזעק לתקן ליקויים שהתגלו לטענת התובעים בגג. מהסכם שנערך בינו לבין דיירי הבניין ונציגת האגודה לתרבות הדיור עלה כי לאחר התיקון תיערך בדיקת הצפה אשר היה ותצביע על כך כי הליקוי תוקן כדבעי יפרעו דיירי הבניין את מלוא חובותיהם לתובע. מאחר ודיירי הבניין אכן פרעו את חובם נחה דעתי כי התיקון בוצע באותה העת לשביעות רצונם המלאה .

8.מכתב האחריות שנתן הנתבע לתובעים עלה כי התחייב להיות אחראי לעבודה שביצע למשך חמש שנים. עלה בנוסף כי תנאי להמשך תחולת האחריות הינו סיוד הגג מידי שנה, בעונת הקיץ.

התובע 1 טען כי נהג כאמור וסייד את הגג בעצמו. חוות הדעת שהוגשה מטעמם של התובעים לא התייחסה לעניין זה ואף לא הובאה כל ראיה אחרת שתתמוך בטענתו זו של התובע 1. מנגד נמצאה תמיכה לגרסת הנתבע כי התובעים לא עמדו בתנאי זה שכן נקבע בחוות הדעת שהגיש כי לא נמצאו כל סממנים לסיוד כאמור.

9.עם זאת, לא היה שנוי במחלוקת כי דיירי הבניין פנו לנתבע לאחר תיקון התקלה בשנת 2005 וטענו בדבר תקלות נוספות בגג הבניין. אף לא היה חולק כי הנתבע לא נענה לקריאתם ולא הגיע לבדוק את טענותיהם. אף אם סבר הנתבע כי האחריות אינה בתוקפה היה עליו להגיע ולבדוק את הטענות ולהדריך את הדיירים כיצד לפעול ומשלא עשה כן יהא אחראי במידת מה, על הנזקים שנגרמו לגג.

10.יצוין בנוסף כי חוות הדעת שהגישו הצדדים התייחסו למצב הגג כפי שנבדק בשנת 2009. מחוות הדעת שהגיש הנתבע אף עלה כי המדובר בנזקים מתמשכים אשר התובעים לא פעלו על מנת להקטינם.

אמנם הנתבע פעל שלא כשורה בעת שלא נענה לקריאת הדיירים. ואולם, היה עליהם לתקן את התקלה בגג בסמוך לאחר מכן ומשלא עשו כן לא פעלו על מנת להקטין את נזקיהם.

משכך ובשים לב לכך כי לא סיידו את הגג, מירב האחריות למצבו הבלתי תקין נופלת עליהם.

11.הסכום ששולם לתיקון הגג מתייחס לכל ששת דיירי הבית המשותף וכל אחד מהתובעים יהא זכאי לכל היותר לשישית ממנו.

לאור קביעתי כי מירב האחריות רובצת על התובעים מצאתי כי יהא על הנתבע לשלם לכל אחד מהם סך של 250 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 200 ₪.