עס"ק 49688-02-16

1.לפנינו ערעור על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיא אייל אברהמי ונציגי הציבור גב' שרה פנסו ומר חיים בריל; ס"ק 42848-02-15) מיום 17.2.16, אשר קבע כי, מר חאתם אבו זיאדה (להלן: העובד), פוטר על ידי המערערת בשל פעילותו הארגונית לנסות ולארגן את עובדי המערערת במסגרת המשיבה, ולאור קביעה זו הורה על השבתו לעבודה לאלתר.

למען הסר ספק יובהר, כי על אף האמור בעמוד 5 להחלטת בית דין מיום 17.2.16, מקובל על הצדדים כי מדובר בפסק דין חלקי ובקביעות סופיות לענין עילת הפיטורים והסעד של החזרה לעבודה ונותרו לבירור סעדים כספיים בגין הפיטורים.

2.נציין כי עניינו של העובד נדון בהליך נוסף לפני מותב אחר (ס"ק 48364-07-14) במסגרתו גם התבררה שאלת היציגות של המשיבה במערערת. שני הצדדים ערערו על פסק הדין בהליך האחר (עס"ק 21912-01-15; עס"ק 30913-02-15) ובדיון שהתקיים בפני בית דין זה ביום 21.4.15 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין של בית הדין הארצי) כמפורט להלן:

"1. במהלך הדיון בערעור הציע בית הדין את ההצעה הבאה:

1.תוצאת פסק דינו של בית הדין קמא תישאר על

כנה.

2.כיוון שתלוי ועומד סכסוך לגבי מר חאתם אבו זיאדה ופיטוריו, אזי בית הדין הדן באותו סכסוך יכריע בו על סמך כלל הראיות שיובאו בפניו והקביעות העובדתיות לעניין זה כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין קמא בענייננו לא תחייבנה אותו ועליו להתעלם מהן.

2.הצעת בית הדין התקבלה על הצדדים ולפיכך ניתן לה בזאת תוקף של פסק דין לאור הסכמתם".

3.אחר זאת, הוגשו תצהירי הצדדים לבית הדין האזורי והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. בית הדין האזורי פעל בהתאם להוראות פסק דינו של בית הדין הארצי כמפורט לעיל, בחן את הראיות מחדש וקבע ממצאים בהתאם לראיות שהובאו לפניו. בפסק הדין התקבלה טענת המשיבה כי העובד פוטר על ידי המערערת בשל מעורבותו בפעילות לארגון עובדי המערערת. לאור זאת ובהתאם להלכה הפסוקה הורה על השבת העובד לעבודתו במערערת. באשר לסעד הנתבע לפיצוי לפי סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, ובשאלת השכר עבור התקופה בה העובד לא עבד נקבע מועד נוסף.

4.לאחר שבחנו את טענות הצדדים לערעור וכלל חומר התיק, מצאנו כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי המבוססות על התרשמותו מהעדויות. כמו כן לא נמצא טעם חריג המצדיק התערבות בקביעות העובדתיות ובסעד שניתן לאורן, על כן דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי.

5.מעבר לאמור נציין כי טענת המערערת שלפיה היה צריך לדון רק בעניינו של העובד בהתעלם מהנסיבות האופפות את פיטוריו לרבות פעילותו במסגרת ההתארגנות וכי המערערת לא הסכימה לביטול קביעותיו של בית הדין האזורי בהליך האחר בקשר לנסיבות פיטוריו של העובד – לא מקובלות עלינו, נוכח העובדה שהן עומדות בניגוד מוחלט ללשונו של פסק הדין של בית הדין הארצי אשר הורה, על פי הסכמת הצדדים, שהקביעות בהליך האחר בקשר לפיטוריו של העובד אינן מחייבות ואף יש להתעלם מהן.

6.סוף דבר, הערעור נדחה בזאת. מאחר ומדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.