ענתבי נ' מדינת ישראל

החלטה

הקדמה:

פני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

ביום 22.02.13, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג המבקש קטנוע אשר הנו בבעלות חברה אשר מעסיקה את המבקש (כך לטענת המבקש) למשך 30 יום בגין חשד לעבירה של נהיגה בזמן שכרות אותה ביצע המבקש.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג בקטנוע המדובר בהיותה שיכור, המבקש נעצר לביקורת, כשל בבדיקת נשיפון, נדרש להיבדק בדיקת נשיפה בינשוף, תוך הקפדת הכללים הנדרשים, ובבדיקה נמצאה תוצאה של 365 מיקרוגרם.

אציין כי בשלב זה של ראיות לכאורה לא מצאתי ממש בטעוני ב"כ המבקש לנושא ויוכל הלה להעלות טיעוניו בנושא אם וכאשר יבחר המבקש לכפור באשמתו במסגרת התיק העיקרי.

בשלב זה, לאור האמור, הריני קובע כי ישנם לראיות לכאורה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

לעניין זה אציין את פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בחור לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

שקלתי היטב את טיעוני המבקש, ברור שהרכב נמסר לידי הנהג ע" חברת השליחויות, שאפשרה לו לנהוג בקטנוע גם מעבר לשעות העבודה מבלי שעשתה דבר על מנת לפקח על דרך נהיגתו ולמנוע עבירות. כך שבעלי הרכב לא עשו כל שניתן למניעת העבירה – אם בכלל עשו משהו בנושא.

אין ספק שהרף של "כל שביכולתו" הנו גבוה ביותר, וכי ככל עניין עובדתי הוא דורש הוכחה, דבר שאינו מתקיים בענייננו.