ענתבי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגתו למשך 30 יום, לאחר שנתפס נוהג ביום 1.1.10 בכביש 70 במהירות של 135 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

ביום 4.1.10 התייצב ב"כ המבקש לדיון והודיע כי בדעתו להגיש תצהיר לתמיכה בטענות המבקש. ביום 5.1.10 התייצב המבקש ונחקר על תצהירו והצדדים טענו בבקשה.

לטענת המבקש לא היה בודד במסלול נסיעתו, אלא נסע עם מספר רכבים אשר נעו עמו באותו הכיוון, עוד מסר המבקש כי גם בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו נסעו רכבים. בבית המשפט חזר על האמור בתצהירו וציין כי יחד עמו נסעו יותר מ- 10 רכבים אשר יצאו מהרמזור שבאזור יוקנעם, מיקומו ברמזור היה ראשון או שני, הוא נסע בנתיב האמצעי, כי מדובר ביום שישי בערב שעה בה קיימת תנועה ערה, כי הבחין בשוטר ממרחק של כ- 300-400 מ' וכי מהירותו היתה כ- 100 קמ"ש זאת על פי מד המהירות שברכבו.

המבקש הינו מפקח בחברת הכבלים הוט וזקוק לרכבו לצורך פרנסתו.

בסיכומיו, טען ב"כ המבקש כי אין להעדיף את גרסת השוטר על גרסתו של המבקש אשר נחקר עליה ודבק בה. את עיקר טיעונו מיקד בטענה שהשוטר שביצע את המדידה פעל על פי טופס הפעלה ישן ,שאינו תואם את הנחיות המשטרה המעודכנות. המבקש הפנה לחוזר תביעות מס' 11/09 ואף המציאו לתיק בית המשפט ביום 6.1.10. לטענת המבקש, אי עמידה בהנחיות המשטרה כאמור בחוזר פוגעת בראיות הלכאוריות בתיק. המבקש הפנה להכרעת הדין שניתנה בתיק 5729/08 מ. ישראל נ' זילברשלג דני בבית המשפט לתעבורה בבאר, בו נקבעו מספר תנאים לביצוע מדידה תקינה. תנאים אשר הפכו להנחיות בחוזר התביעות מס' 11/09 כמצוין לעיל.

המשיבה בקשה לדחות הבקשה על סמך הראיות המצויות בתיק, עוד ציינה כי טענת המבקש לפיה נסע עם עוד מספר רכבים אינה רלוונטית מאחר ונמדד מספר ק"מ לאחר הרמזור בו עמד, כי הודאתו בבית המשפט בנסיעה במהירות של 100 קמ"ש מהווה ראשית הודיה וכי נהיגתו במקרה זה היתה מסוכנת והפסילה מוצדקת.

דיון והכרעה:

שאלת קיומן של ראיות לכאורה

בשלב זה, די בקיומן של ראיות לכאורה ואין צורך להכריע בין הראיות בתיק לגרסת המבקש. עם זאת ומאחר והמבקש נחקר על תצהירו, אציין כי המבקש לא שכנע אותי בגרסתו.

בתגובתו הראשונית בשטח מסר כי הוא: "בדרך להורים בחיפה זה הפרנסה שלי ליפני שאתה רושם אני יכול לדבר עם החברים של מהתנועה" (דברי הנהג בכתב האישום תחת "נסיבות המקרה"). המבקש בתגובתו לא הכחיש את ביצוע העבירה.

במסגרת השימוע שבוצע לו יומיים לאחר מכן, ציין המבקש "אני לא נסעתי כל כך מהר אני לא יודע... עצר אותי אין לי מושג לפי מה, לא שאל אותי". המבקש אינו מכחיש ביצוע עבירת מהירות אך מסייג זאת בכך שלא "נסע כל כך מהר".

בבית המשפט כבר ידע המבקש באיזו מהירות נסע "כ- 100 קמ"ש הסתכלתי על מד המהירות...." (עמ' 3 ש' 10 לפרוטוקול).

ניתן ללמוד כי המבקש משכלל את גרסתו החל מהיעדר כל התייחסות למהירות הנסיעה שהוצגה לו במועד תפיסתו, במהלך השימוע ציין כי לא נסע כל כך מהר ובבית המשפט כבר נקב במהירות ספציפית.

גם אם נכונה גרסתו של המבקש לפיה היה ראשון או שני ואחריו עוד עשרה רכבים ברמזור המצוי מס' ק"מ ממקום תפיסתו, הרי שלא מן הנמנע, כי במהלך הנסיעה נפתח פער בינו לבין שאר הרכבים.

מכל מקום, אין בדעתי להכריע בהקשר זה בין גרסת השוטר לגרסת המבקש שכאמור לא שכנעה אותי. בשלב לכאורי זה, די בגרסת השוטר כדי לבסס את העובדה שרכב המבקש נמדד כשהוא נוסע בודד בנתיב נסיעתו.

אשר לטענת המבקש לפיה השוטר לא פעל בהתאם להנחיות שנקבעו בחוזר התביעות 11/09, דינה להידחות. עיון בטופס הפעלת מכשיר הדבורה אותו מילא השוטר מלמד כי התייחס כל הפרמטרים הנדרשים לרבות אלו המפורטים בחוזר 11/09 (התייחסות לתוואי השטח, מצב התאורה, תנועות רכבים/רכבות בכיוון נסיעת הרכב הנמדד בשולי הדרך ובשטח הפתוח הסמוך לכביש). נראה כי המבקש לא עיין בחוזר 11/09 ולא השווה אותו לטופס אותו מילא השוטר בטרם העלה טענתו זו. לפחות לכאורה, נראה כי השוטר עשה שימוש בטופס מעודכן ולא בטופס "ישן" כטענת המבקש.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המבקש לא הצליח לכרסם בראיות התביעה, וכי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה כמפורט בכתב האישום.

אשר לעילת הפסילה

נהיגה במהירות של 135 קמ"ש במקום 90 מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך, למבקש ולבני משפחתו שנסעו עמו. לא מצאתי פגם בהחלטת הקצין בכל הנוגע לעילת הפסילה.