ענתבי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 1/12/10 ? בשאלה זו יש להכריע בשלב זה של ההליך.

עיקר התשתית העובדתית

התובע, יליד שנת 1964 טכנאי אלקטרוניקה בהכשרתו עבד במשך שנים רבות בתיקון מכשירים אלקטרונים, עד לפיטוריו בשנת 2010. לאחר פיטוריו עבד בעבודות מזדמנות, ובחודש אוקטובר 2010 החל לעבוד ב"ענק האיטום" עסק לביצוע עבודות איטום מסוגים שונים.

ביום 24/1/13 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה(נ/3), בגין אירוע נטען מיום 1/12/10.

הנתבע דחה את תביעת התובע, בטענה כי לא הוכח אירוע תאונתי. עוד טוען הנתבע בכתב הגנתו כי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען, לבין מצבו הרפואי של התובע ולחילופין כי השפעת האירוע בעבודה קטנה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

התובע העיד כי ביום 1/12/10 הוא עסק בסחיבת יריעות ביטמניות (במשקל 40-45 ק"ג כל אחת) מהרכב של מעסיקו לאתר העבודות, לטענתו, לאחר שסחב מספר יריעות, בעת שהתכופף על מנת להרים יריעה ביטומנית נוספת, הוא חש כאב בגבו. בהמשך אותו היום הוא נשאר בעבודה אבל לא ביצע עבודה שדרשה מאמץ פיזי ובשבוע וחצי שלאחר מכן הוא המשיך בעבודתו ואולם ביצע עבודות שאינן מצריכות מאמץ פיזי כגון טיטוא נהיגה נקיונות וכיו"ב עבודות שלא כרוכות בהרמת משא. בהמשך הדברים, לאחר שאובחן כי הוא סובל מפריצת דיסק, התובע סיים את עבודתו ב"ענק האיטום".

מטעם התובע העיד מעבידו ב"ענק האיטום", מר אורן קוגמן, שסיפר כי ביום 1/12/10 בעת שביצעו עבודות איטום בבריכת האון, לא ניתן היה להעביר את הירעות לאתר באמצעות מנוף, אלא שהתובע היה צריך לשאת אותן מהרכב ועד לאתר בו נפרסו. לדבריו, הוא לא היה עד לאירוע הנטען, אשר התרחש ליד הרכב, כאשר הוא עצמו היה באתר. ואולם, לדבריו, כששב לרכב, סיפר לו התובע כי כשניסה להרים יריעה ביטומנית הרגיש ש"נתפס" לו הגב (עמ' 4 שורה 20, 23). לדברי העד קוגמן, בהמשך אותו יום, ובימים שלאחריו (עד לסיום עבודתו) עבד התובע בעבודות שאינן מצריכות מאמץ פיזי משמעותי, ולאחר 13/12/10 חדל לעבוד.

אין חולק כי ביום 2/12/10 התובע ביקר אצל רופא משפחה והתלונן על כאבים ברגלו. בתרשומת של רופא המשפחה אין איזכור לנסיבות התאונה הנטענת.

כעשרה ימים לאחר מועד האירוע הנטען, ביום 10/12/10, בשעות הערב המאוחרות, התובע התייצב במרפאה וקיבל הפניה למיון. בדו"ח חדר מיון נרשם

"בן 46 ... פנה בגלל כאב ברגל ימין לכל אורכו ללא חבלה. מזה 12 יום כאבים ברגל ימין באים וחולפים לסירוגין במקומות שונים, בעלי אופי של זרם חשמלי. טופל ב... ללא הטבה שולל כאבים בגב..."

גם ביום 11/12/10 התובע התייצב במרפאה, התלונן על כאבים וקיבל זריקה לטיפול בכאב. גם בתרשומת מביקורים אלו אין איזכור לנסיבות התאונה הנטענת (נ/11), וכך גם בביקורים מאוחרים יותר (13, 17, 20 בדצמבר במהלכם הופנה לביצוע CT ואובחן כמי שסובל מפריצת דיסק – ר' נ/10).

ביום 12/01/11 הגיע התובע למרפאה עם טופס בל 250 וקיבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

התובע ציין בתביעתו : "לא סבלתי בעבר מכאבים בגב תחתון ולא הייתה לי פריצת דיסק" ולפיכך הוא מבקש כי נסיק כי פריצת הדיסק אירעה כתוצאה מהאירוע מיום 1/12/10.

הכרעה

"תאונת עבודה" מוגדרת, בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה –1995 (להלן: החוק) בנוגע לעובד שכיר, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות", שפירושה אירוע שניתן לאתר את הזמן המדויק והמקום המדויק בו אירע.

כידוע, בבואנו להכריע האם הייתה תאונה אם לאו יש לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.7.00). במסגרת זו יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים, מתוך הנחה כי חולה ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון.

עם זאת, אין לדחות תביעה רק מהטעם שהתובע לא הזכיר, במדויק ובפרוטרוט, את פרטי האירוע כבר במסמכים הרפואיים הראשונים (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02).

בעניין שלפני, לאחר שקילת העדויות והראיות, אני סבורה כי התובע עמד בנטל, להוכיח כי נפגע בתאונת עבודה ביום 1/12/10. עדותו של התובע בכתב התביעה, בתצהיר ובעדות פני בית הדין הייתה עקבית ולא נמצאו בה סתירות מהותיות.

משקל מכריע נתתי לעובדה שהתובע תמך את גרסתו העובדתית בדבר האירוע בעבודה בעדות מעבידו בתקופה הרלוונטית, מר קוגמן, אשר העיד כי שמע על האירוע התאונתי מהתובע, בסמוך לקרות האירוע, ובחלוף כשלושה שבועות התבקש לחתום על טופס בל.