ענתבי נ' הוט טלקום שותפות מוגבלת

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר על סך 25,000 ₪. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

1. התובע הוא בעל סוכנות ביטוח ולדבריו גם בעל חברת לימוזינות.

2. אין חולק כי התובע לקוח ותיק של הנתבעת, שסיפקה למשרדו שני קווי טלפון: אחד המשמש להוצאת וקבלת שיחות טלפון והשני המשמש לצורך פקס.

3. חיובי הנתבעת כובדו מאז ומעולם באמצעות הוראת קבע שהיתה לתובע. התובע מציין בתביעה כי במהלך חודש אפריל 2012 שינתה הנתבעת את קוד המוסד ששימש בהוראות הקבע שלה. כתוצאה מכך חזר חיוב בחשבונו בסך 60.71 ₪. לתובע לא היתה ידיעה מוקדמת בדבר חזרת הוראת הקבע.

4. טוען התובע כי ב- 22.5.12 ללא התראה, ניתקה הנתבעת את הן את קו הטלפון ואת קו הפקס במשרדו (סעיף 11 לתביעה). ואילו ב- 4.6.12 התקבלה במשרדו הודעה לפיו עליו להסדיר חוב בסך 60.71 ₪ - מכתב שהוצא ע"י הנתבעת ביום 22.5.12 כשקווי הטלפון במשרדו כבר נותקו. התובע טוען שניסה אין ספור פעמים לקבל סיוע מהנתבעת בעזרת מענה טלפוני, לצורך חיבורם מחדש של שני הקווים, אך לא הצליח. בנוסף לכך שלח חמישה או שישה פקסים לנתבעת בין התאריכים 10.6.12 ל- 17.6.12.

5. במהלך חקירתו, לא ידע התובע לומר מתי נודע לו שחזרה הוראת הקבע שלו בשל שינוי קוד המוסד של הנתבעת. ברור שב- 10.6.12 כבר היה הדבר ידוע שכן בפקס הראשון ששלח במועד זה ציין "מצורפת ההוכחה שאתם שיניתם את קוד המוסד שלכם בבנק". באותו מכתב התריע התובע שהוא דורש לחבר מיד את הטלפון שלו וכי התביעה על הנזקים בדרך. ניתן לקבוע בסבירות כי כבר ב- 4.6.12 או יום - יומיים לאחר מכן בירר בבנק וגילה מדוע חזרה הוראת הקבע. כך לאור דבריו "לשאלת בית המשפט הלכתי לבנק ברגע שאמרו לי שחזרה הוראת קבע" (עמוד 6 שורה 21). כאשר למעשה בהליך התברר כי הניתוק בוצע לאשורה ב- 4.6.12 ולא ב- 22.5.12.

זאת ועוד, כפי שיחוור, עולה שגם כי הניתוק היה ב- 4.6.12 , ולא כטענת התובע: אז נותקו שני הקוים לשיחות יוצאות, וב- 6.6.12 נותק קו הפקס (בלבד) גם לשיחות נכנסות. ברור אפוא שבסמיכות ל 4.6.12 לאור הניתוק, נזעק התובע ובירר בבנק מה פשר החוב שנוצר, על פי המכתב המתריע על חוב; מכתב שהגיע אליו אף הוא ב 4.6.12 (מדובר כאמור על מכתב שנושא תאריך 22.5.12, והחוב הוא בן 60.71 ש"ח בגובה דמי המנוי החודשי של התובע. המכתב צורך כנספח א' לתביעה). פנייתו הזריזה לבנק התבקשה, לאור הניתוק בצירוף העובדה שידע שיש לו הוראת קבע, באמצעותה שולמו חשבונות הנתבעת כל השנים.

6. ב 27.6.12 הגיש התובע בקשה לצו עשה זמני שיחייב את הנתבעת לחבר מחדש את הקווים ולכבד הוראת הקבע הקיימת. עם הגשת תשובת הנתבעת לבקשה, ובמהלך חקירתה היום של נציגת הנתבעת, גב' שירן אסולין, התברר כי בעבר היה התובע מנוי גם לשירותי האינטרנט של הנתבעת והוא נותק מהם בהתאם לבקשתו. בשל טעות אנוש של הטכנאי שנשלח לבצע את ניתוק שירות האינטרנט ביום 7.3.12, ניתק אותו טכנאי בשוגג גם את קו הטלפון של התובע במשרד. יומיים לאחר מכן התלונן התובע על ניתוק הקו ובאותו היום התגלתה איפה הטעות, וקו הטלפון המשרדי חובר אפוא מחדש. התובע לא חלק על נתונים אלה שצוינו כאמור עוד בתשובה לבקשה לצו עשה. פרשה זו קודמת בכלל לאירועים שבבסיס עילת התביעה. עם זאת תובהר להלן הרלוונטיות:

על פי תשובת הגב' אסולין בחקירה, מסתבר שהנתבעת אמנם שינתה את קוד המוסד שלה. אך עשתה זאת, בשונה מהנחת התובע בתביעתו לא באפריל 2012, אלא עוד ב 2009 (טעותו של התובע מובנת בענין אחרון זה, שכן אז חזרה הוראת הקבע שלו, עניין שעליו למד כאמור רק בדיעבד עם ניתוק הקווים לשיחות יוצאות). התובע לא יכול וגם לא צריך היה לדעת על כך, שכן כפי שהעידה הגברת אסולין הדבר לא יצר בעיה והלקוחות הקיימים הוסיפו לשלם באמצעות הוראות הקבע הקיימות "שהוסבו" אוטומטית מבחינת המיכון לקוד המוסד החדש. אלא מאי?: עם ניתוק הקו של התובע שבוצע בשוגג כאמור במרץ 2012 נוצרה בעיה מיכונית-טכנית אצל הנתבעת ושוב לא ניתן היה לעשות שימוש בהוראת הקבע הקיימת והיה צריך לחתום על הוראה חדשה. ממילא לא תפס עוד קוד המוסד הישן של הנתבעת שהיה קיים באותה הוראת קבע שאמנם לא בוטלה, אך חזרה מסיבה זו.

7. מעדותה של הגב' אסולין, כמו גם מן הרשומות המוסדיות שצורפו ע"י הנתבעת (בלא התנגדות או סייג) עולה כי התמונה לה טען התובע כאילו פעלה הנתבעת בחטף ובלא שניסתה לתן התראה בטרם ניתוק, על חוב זניח של 60 ₪ ללקוח ותיק – אינה התמונה המלאה. לעת הניתוק חלפו מבינת הנתבעת כחודשיים מאז חזרת הודעת הקבע באפריל, והחוב כבר עמד על 274 ₪ בקירוב.

השוני בחוב אינו עושה הבדל עקרוני, אך מבחינת הנתבעת ברור שלא ניתן לתן שירותים בלי קץ וגבול בלא אמצעי תשלום סדיר, ולכן אכן נעשתה פעולת ניתוק הקוים לשיחות יוצאות, בהתאמה לסע' 13.1 להסכם בין הצדדים המאפשר לנתבעת לנתק השירות למנוי כולו או חלקו לאחר הודעה מוקדמת בת 10 יום בכתב, במקרה שהמנוי לא שלם חוב, גם אם מדובר בחוב לא גדול.

בטרם פעולת הניתוק נעשו על ידי הנתבעת מס' נסיונות לתן התראה. ב- 1.5.12 וב- 17.5.12 וב- 21.5.12 נשלחו מסרונים לתובע, למספר נייד שמסר לנתבעת ומעודכן אצלה (נייד 052/4706600), ראה נספחים 1 ו- 3 לכתב ההגנה.

בנספח 1 אף מצוינת שעת משלוח האס.אם.אסים וזהות השולח. ב- 28.5.12 נשלח מייל לתובע על פי המייל שמסר. לא זו אף זו, בטרם בוצעה חסימת השיחות היוצאות ב- 4.6.12 ביצע נציג הנתבעת ניסיון לשוחח עם התובע בטלפון אלא שכמפורט בנספח 1 – לא היתה תשובה. אז אכן בוצע ניתוק שני הקווים לשיחות יוצאות וב- 6.6.12 בוצע ניתוק קו הפקס גם לשיחות נכנסות. לא זו אף זו ב- 6.6.12 התקיימה שיחה בין התובע לאותו נציג של הנתבעת שניסה לשוחח עמו ב- 4.6.12, והותיר הודעה. גב' אסולין ביארה כי מושארת הודעה ללקוח, כשהוא יכול ללחוץ על מקש ולחזור אל נציג השירות, וכך אכן עשה התובע ושוחח ב- 6.6.12 עם נציג הנתבעת, כאמור באותה רשומה מוסדית שצורפה.

8. זה המקום לבאר כי בעל דין החפץ בהגשת פלטי מחשב המהווים רשומה מוסדית , דוגמת נספחים 1-3 לכתב ההגנה שצירפה הנתבעת, צריך להמחיש שלושת תנאי הקבילות שבסעיף 36 לפקודת הראיות. ואולם ברירת המחדל בעניין זה אינה שונה ממקרים אחרים שבדין האזרחי: אם לא מעורר הצד שכנגד התנגדות לקבילות הרשומה המוסדית נחשב הוא כמי שהסכים לכך שהתמלאו אותם שלושת תנאי הקבילות. כמובן שמשקל לחוד וקבילות לחוד, ויכול שגם אם קבילה הרשומה המוסדית הרי כל תוכנה הינו עדות שמיעה, או שאין בה פרוט מספיק או שייפגם משקלה מטעם אחר כלשהו. רשאי אף בעל הדין שכנגד לעמוד על זימונם של עדים מטעם בעל הדין שהגיש הרשומה המוסדית, לשם הזמת תוכנה, ולחקור אותם עדים בחקירה נגדית. לסיכום הדין החל בענין זה, ראה סע' 5 עד 7 לפסק דיני בת.א. (חי) 16868/05 עירית נשר נ' מוסך תל חנן (אופל) בע"מ.

ואולם במקרה זה התרשמותי מן התובע הנה שלא ידע לדייק בתאריכים ובפרטים ואף לא היה ער למה שצרף הוא עצמו לתביעתו, כאשר טען למשל בחקירתו, שצירף אסמכתאות ומסמכים בדבר נזק ממוני שנגרם לו בתקופת ניתוק הקווים, ואין שמץ של אסמכתא או מסמך שצורפו בעניין זה.

אין אפוא סיבה שלא לקבל את הרשומה המוסדית כראיה לתוכנה ומבלי שיגרע אותו תוכן.

בקדם המשפט שהתקיים לאחר שהוגש כתב ההגנה (על הרשומות המוסדיות שצורפו לתצהיר התמיכה שבסדר דין מהיר מטעם גב' אסולין) לא התבקש שהנתבעת תזמן לעדות את מי מן הנציגים שעשו הפעולות הנזכרות ברשומה המוסדית. בפרט את אותו נציג גביה שהקליד ששוחח עם התובע ב 6.612 , הסביר לו נושא יתרת התשלום והסדרת פת"ש ושלח לו הוראת קבע חדשה של בנק הפועלים. או נציג אחר, מר סלי, שרשום שניסה לתפוס התובע טלפונית ב 4.6.12 (הנוסח "נסיון גביה – אין תשובה") ומשלא נענה ביצע הניתוק. על פי הרשומה שוחח התובע ב 6.6.06 גם עם אותו מר סלי , בטרם שוחח עם הנציג השני שצוין, וקיבל ממר סלי הסבר על חסימת השיחות שבוצעה.

במקרה דנן הרשומה המוסדית נותנת פירוט מספיק, במובן זה שמצוינים מועדי ביצוע הפעולות על ידי נציגי הנתבעת (גם אם מדובר בשעת הזנת נתונים מקורבת), זהות מבצע הפעולה, ובאיזו פעולה מדובר. אי מתן פירוט עשוי שיפגע במשקלה של הרשומה המוסדית שכן כאמור זכותו של הצד השני לבקש לחקור את מי ממבצעי הפעולות המצוינות ברשומה. כאמור – הדבר לא התבקש כאן למרות שניתן פירוט מספיק ברשומה המוסדית לצורך המחלוקת בה עסקינן (פירוט שנעדר לעתים מחלק מן הרשומות המוסדיות המוגשות כיום כדבר שבשגרה על ידי בעלי דין). כך שאין סיבה שייגרע כאן ממשקל אותם פלטי מחשב שצירפה הנתבעת כרשומה מוסדית.

9. מקובל עליי אפוא כי הנתבעת הוכיחה שהניתוק בוצע ב- 4.6.12, ורק לשיחות יוצאות משני הקווים , לאחר שניסיונות ליצור קשר עם התובע במשלוח שלושה אס.אם.אסים, מייל ושיחה החל מ- 1.5.12 ועד 4.6.12 - עלו בתוהו. ב 6.6.06 נחסם כאמור אף קן הפקס לשיחות נכנסות.