ענתבי ואח' נ' טלדנו ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שעניינו פינוי מושכר ברחוב וינגייט 9/5 בבאר שבע.

כנגד הנתבעים הוגש כתב תביעה שעניינו פינוי מושכר.

ביום 22.11.2009 או בסמוך לכך הוגשה על ידי הנתבעים "הודעה לבית המשפט ובקשה למחיקת התביעה".

באותה הודעה התייחסו הנתבעים , בין היתר, לטענות התובעים, ואולם עמדו על כוונתם לפנות את המושכר ביום 30.11.2009 וסברו כי עקב כך יש להורות על מחיקת התביעה.

הנתבעים לא התייצבו לדיון. הדיון התקיים במועד שנקבע, ומבלי שהיה בידי לדעת האם אכן פונתה הדירה בפועל כאמור ב"כוונת" הנתבעים, אם לאו.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, במקום שבו הוגשה תביעה לפינוי מושכר על הנתבעים להגיש כתב הגנתם בצירוף כל מסמך רלוונטי לרבות תצהירים , כאשר הדיון נקבע בסמוך לאחר מכן.

אין הנתבעים יכולים לבחור, מה להגיש וכיצד וכן האם להתייצב לדיון אם לאו ובמקום שבו עשו כן , יש לכך משמעות והשלכות.

למעשה, ככל שהדבר נוגע לנתבעים-המבקשים, כל שהיה בידי במועד הדיון הוא מעין מסמך כוונות, שלא ברור האם התקיים בפועל ואיזה משקל שיש ליתן לתוכנו במקום שבו לא התייצבו בפני מצהירים. הא ותו-לא.

בדיון בפני טען התובע כי הוא חושש להיכנס לדירתו בהעדר פסק דין. במקום שבו אף המבקשים אינם טוענים כי השיבו את מפתחות הדירה לתובעים עד לאחר הדיון בבית המשפט, שהרי אין הם יכולים להלין על חששו זה של התובע-המשיב.

הודעות טלפוניות ומכתבים לבית המשפט עם בקשות למחיקה על הסף, אין בהם כדי לפטור את הנתבעים-המבקשים, ואין בהם כדי להצדיק אי קיומו של הדיון במועד שנקבע.

בנוסף, במקום שבו לטענת המבקשים אכן פונתה הדירה על ידם שהרי לא ברורה לי ההתנגדות למתן צו הפינוי. אציין כי אילו היה בכוונת המבקשים-הנתבעים להתמיד בשהות בדירה והיו מבקשים לבטל את פסק הדין לצורך כך, יכול והיה מקום לשקול זאת כנגד פסיקת הוצאות. עם זאת במקום שבו פונתה הדירה, עסקינן לכאורה בבקשה לביטול פסק דין שתוצאותיו, למעט הפסיקה להוצאות הינה תיאורטית בלבד.

באשר לרכיב ההוצאות שהרי זה נפסק על ידי, על הצד הנמוך ממילא.

עובדתית, הדירה פונתה לאחר הגשת כתב התביעה ומכאן שלכאורה נדרשו המשיבים-התובעים להגישה לצורך קבלת פסק הדין. התובעים נדרשו להוצאות ותשלום אגרה לשם ניהול ההליכים, כמו גם התייצבו באולמי במועד שנקבע.

הנתבעים –המבקשים לא הגישו תצהירים במועד או כתב הגנה כדבעי וגם ככל שניתן היה לראות בהודעתם ככתב הגנה שהרי לא צורפו לו הנספחים הקבועים בהוראות הדין.

בנסיבות אלו, פסיקת הוצאות בשיעור של 1,500 ₪, הינה סבירה, ואין אני סבורה שיש מקום לבטלה.

גם אם אקבל את טענות המבקשים כי פעלו בתום לב ומתוך מטרה לחסוך בזמנו של בית המשפט שהרי בפועל לא היה במעשיהם אלו כדי לחסוך או כדי לייעל. ויובהר, פסיקת הוצאות אין מטרתה עונשית אלא שהיא באה להציב את התובעים במקום בו היו אלמלא מחדליהם של הנתבעים.

עוד אוסיף ואציין כי שאלת פסיקתן של הוצאות אין מקומה בבקשה לביטול פסק הדין שכן איני משמשת כערכאת ערעור על החלטותיי שלי.

מכל הטעמים שנמנו לעיל, הבקשה נדחית. פסק הדין יעמוד בעינו והחלטה בדבר עיכוב ההליכים בטלה.

ניתן היום, י"ג טבת תש"ע, 30 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.