ענתבי ואח' נ' טולדנו ואח'

פסק דין

1. בפני תביעות הדדיות שעניינן הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 6.8.06. אין חולק כי הנתבעים התגוררו בפועל במושכר במשך תקופת השכירות, ולקראת סיומה נוהל בין הצדדים מו"מ להמשך השכירות. הנתבעים, כסטודנטים עסוקים, ביקשו להישאר במושכר ולהאריך את תקופת השכירות. המשכיר מהצד השני ביקש להימנע מכך על מנת להפיק מהמושכר דמי שכירות גבוהים יותר- וזוהי זכותו הקניינית.

2. כך או אחרת, אין מחלוקת בין הצדדים כי נוהל ביניהם מו"מ לטובת המשך השכירות ואף סוכם על גובה שכר הדירה בהמשך הדרך בסך של 1,750 ש"ח, שהוא סכום גבוה מהסכום המקורי (בסך של 1,440 ש"ח בלבד). ואולם, למרות שהשוכרים המשיכו להתגורר בפועל במושכר, טרם נחתם הסכם מחייב והצדדים המשיכו ונשאו ביניהם בקשר לתניות נוספות בהסכם.

3. בד בבד, אין חולק כי על המושכר הוטל צו עיקול, מכוח היותו רכוש של המשכיר. הצו כמובן עורר שאלה בכל הקשור לאופן תשלום השכ"ד, והנתבעים הפקידו את שכר הדירה בחשבון נאמנות . בסופו של יום, המושכר פונה לאחר חודשיים נוספים מעבר לתקופת השכירות החוזית, והמשכיר נטל את שכר הדירה בגין אותם חודשיים ימים מחשבון הנאמנות. יתרת הכספים שהופקדו בנאמנות הוחזרו לידי הנתבעים.

4. עיינתי בתביעה ובתביעה שכנגד, ואני סבורה כי דין שתיהן להידחות. אשר לתביעה העיקרית- התובע לא הוכיח הפרה של הסכם השכירות. מדובר היה בניסיון כן של שני הצדדים להגיע להסכמות בכל הקשור להארכת תקופת השכירות ותנאיה. ניסיון זה בסופו של יום לא צלח, והנתבעים פינו את המושכר. המשכיר, אשר ידע כי אין בידו הסכם שכירות מחייב (להבדיל ממו"מ לכריתתו), לא יכול היה לבוא בטענה כלפי השוכר על כך שלא נכרת הסכם שכירות בפועל. הוא הדין בנתבעים, אשר אף כי רצו במושכר, ידעו כי אין הדבר מובטח להם כלל ועיקר.

5. כאמור, הנתבעים שילמו למשכיר עבור התקופה שבה התגוררו במושכר בפועל. צו העיקול, וכן המחלוקות בעניין תנאי השכירות יצרו אצל שני הצדדים חוסר ודאות בכל הקשור לעצם הארכת השכירות, ושני הצדדים היו צריכים להביא בחשבון את האפשרות שההסכם לא יכרת בסופו של דבר.

6. התביעות נדחות הדדית. אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר תש"ע, 14/03/2010 במעמד הנוכחים.

איריס סורוקר, שופטת

שירן תורג'מן

הוקלד על ידי: שירן תורגמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: