ענייני רכוש- בית הדין האזורי בחיפה

הדיון להיום נקבע לאחר שבית הדין הגדול דחה את ערעור האשה וב"כ על חיובה בגט. החלטה זו ניתנה בתאריך כ"ה חשון תש"ע 12.11.09. לאחר החלטה זו, נקבע מועד לסידור גט. האשה מסרבת לכבד החלטות בית הדין בתואנות שונות, וגם היום לא הופיעה לדיון.

אין זו פעם ראשונה שהאשה עושה דין לעצמה ואינה מכבדת החלטות בית הדין. בית הדין נתן על כך דעתו במספר החלטות, ראה החלטה מפורטת מיום כ"ו שבט 10.02.2010 ומיום כ"ח אדר תש"ע 14.03.2010.

לבית הדין חשד שמדובר בהתעלמות מכוונת ואי הופעתה לדיון הקבוע להיום נובעת מאותה מגמה של סחבת בה היא מעוניינת. חשד זה מתבסס על כך שלפחות פעמיים קיבל בית הדין אישור על סירובה לקבל את הזימונים של בית הדין (יש אישורים של חברת הדיוור בתיק) ודבריה בדיון מיום י"ט שבט תש"ע מחזקים הערכה זו.

יצויין כי האשה הותרתה מספר פעמים על ידי בית הדין על התנהגותה ואי כיבוד החלטות בית הדין, אולם האשה ממשיכה להתעלם מהחלטות בית הדין, הן בהרכב קמא, הן של בית הדין בהרכבו הנוכחי ועתה גם מהחלטת בית הדין הגדול. לדעת בית הדין, הגיעה השעה למצות עמה את הדין.

לאור סירוב האשה לקבל גט וסירובה להצעת הפשרה של בית הדין, נדרש בית הדין לדון בתביעות הבעל. בהחלטת בית הדין מיום כ"ו שבט תש"ע 10.02.2010, נקבעו הנחיות ברורות לצדדים, בתביעות הבעל המפורטות בהחלטה זו, קרי:

א.       תביעה להפסיד את האשה מכתובה ותוספת.

ב.       לחייב את האשה בהחזר מתנות.

ג.        לחייב את האשה בדמי שימוש.

ד.       חיוב האשה בהוצאות משפט.

כמו כן נדרש בית הדין לתביעה למינוי ב"כ הבעל, לכונס נכסים למכירת הדירה כפנויה, שהוגשה היום.

בית הדין עיין בבקשות הנ"ל ובמסמכים שהומצאו, וכן עיין בחומר הרב שהצטבר בתיק. האשה לא המציאה עד כה כל תגובה לבית הדין, למרות החלטות בית הדין.

בנסיבות אלו סבור בית הדין שאין מנוס מלהוציא החלטות בהתאם לחומר שבתיק וכפי שבית הדין ציין זאת במפורש בהחלטתו האחרונה מיום י"ב אייר תש"ע:

 "לאור התעלמות האשה וב"כ מהחלטות בית הדין, ידון בית הדין בבקשת הבעל למתן פסק דין סופי במועד שנקבע לצדדים"

בית הדין שב ומציין כי הבעל וב"כ הגישו בקשות אין ספור למתן פסק דין בבקשות הללו והגיע העת לדון בהן בהתאם לחומר שבתיק.

באשר לתביעת הבעל להפסיד את האשה מכתובה ותוספת.

בית הדין בהחלטתו המנומקת מיום י' סיון תשס"ט קבע כי הצדדים מורדים זה בזה וחל עליהם דינו של רבינו ירוחם המפורסם לכל הפחות במה שנוגע לחיובם בגט.

בית הדין הגיע למסקנה זו לאחר שניתח את כל השתלשלות העניינים בפרוטרוט, ובה רואים שהאשה פתחה בבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף כשבוע ימים בלבד לאחר הגשת תביעת גירושין של הבעל בבית הדין. לתביעה זו קדמה הכנה מרובה שכן היתה כרוכה בהתייעצות עם עו"ד. ומכאן הגענו למסקנה ברורה שהאשה גם היא מרדה בבעל בתביעתה זו, למרות זאת סייגנו את דברינו וציינו לכל הפחות במה שנוגע לחיוב בגט.

הסתייגות זו באה לאור הסכמת הבעל וב"כ להצעת בית הדין לפשרה וכדי לא לפגוע בסיכוי שהאשה, תיאות לקבל גט בהתאם לפשרה, בית הדין נקט לשון זהירה ותו לא, מה גם שהיו לבית הדין נימוקים נוספים כבדי משקל בחיוב האשה בגט.

בית הדין הגדול בדעת הרוב קיבל עמדה זו וכפי שציין זאת בסיפא של דבריו.