ענייני הרכוש נכרכו בתביעת הגירושין של האשה כדין ובכנות

בפנינו תביעת האשה לגירושין, אשר בה נכרכו עניינים שונים, ביניהם ענייני רכוש הצדדים, ובקשה של האשה למתן צו מניעה נגד כניסת הבעל לבית המגורים, בעילה של "מדור שקט".

ב"כ הבעל טוען, כי אף שהאשה הקדימה והגישה תביעותיה לבית הדין, בטרם הגיש הבעל תביעותיו לבית המשפט, אין לבית הדין סמכות לדון בעניני הרכוש של הצדדים, מאחר ותביעת הגירושין של האשה אינה כנה, וענייני הרכוש לא נכרכו בה כדין ובכנות.

ב"כ הצדדים הגישו לבית הדין את סיכומי טענותיהם בענין סמכותו של בית הדין לדון בענין הרכוש, והפליאו לעשות איש איש להצדקת עמדתו, בטיעונים עובדתיים ומשפטיים. עתה הגיעה עת ההכרעה.

אין חולק כי שני הצדדים מעוניינים בגירושין. למרות זאת, טוען ב"כ הבעל כי תביעת הגירושין אינה כנה. בטיעוני ב"כ הבעל בענין זה, אנו מוצאים שני נימוקים מרכזיים לביסוס טענתו זו בדבר חוסר הכנות. הנימוק האחד הוא, שהאשה כלל לא היתה צריכה להגיש תביעת גירושין, מאחר וידעה היטב כי הבעל מעוניין להתגרש, ולצורך כך אף הלכו ביחד לעורך-דין בכדי שינסח להם הסכם גירושין. הנימוק השני הוא, אי-הסכמתה של האשה להתגרש בטרם סוכמו והוכרעו העניינים שנכרכו בגירושין. על כך משיבה האשה, כי תביעתה לגירושין מושתתת על העובדה שהבעל חי זה מספר שנים עם אשה אחרת, ממנה נולדה לו בת, וכי מנת חלקה מצד הבעל היתה מסכת של יסורים והתעללות מינית ונפשית, וכי טרם הביאה בפני בית הדין את מלוא ההוכחות בענין זה. באשר לטענה שהיא ידעה היטב על רצון הבעל להתגרש ושאף נוסח הסכם גירושין על ידי עורך דין, משיבה האשה, כי עורך-הדין היה קרוב משפחה של הבעל, וכי בהסכם שהוצע קופחו זכויותיה הרכושיות. לענין הצעת ב"כ הבעל להתגרש, ולהתדיין אחר כך בענייני הרכוש, השיבה האשה: "אני רוצה להתגרש, אבל זה שיהא בחבילה אחת. שנסכם את כל העניינים בינינו, מאחר ואני יודעת מה מחכה לי ממנו אם נתגרש קודם, ועלולה לסבול ממנו. על כן אני מבקשת קודם כל לסדר את כל העניינים ואח"כ להתגרש".

אכן, חיי הנישואין של איש ואשה בישראל יוצרים ביניהם מערכה שלמה של זכויות וחובות הדדיים, הן במישור האישי והן במישור הממוני. בעת פירוק הנישואין בין הצדדים, מוטלת על בית הדין החובה להביא לכך, שכל העניינים אשר תלויים ביניהם במחלוקת יוכרעו עוד בטרם מתן הגט. מטרתו של הגט היא "לכרות" את הקשר שבין האיש לאשה, באופן שהם לא יהיו קשורים זה בזה בשום דבר וענין. אמנם, יתכנו עניינים שאינם ניתנים להסדר סופי ומוחלט בטרם הגט. אלו הם כל העניינים הקשורים בילדים המשותפים של בני הזוג, כגון החזקת הילדים,  ביקוריהם, חינוכם ומזונותיהם. אך גם בקשר לאלו יש להגיע להסדרים קודם הגט. ייתכנו גם מצבים של עיגון, בין כלפי האשה ובין כלפי האיש, שבהם יהיה בית הדין בדעה, שניתן לסטות מן הכלל האמור לעיל, ולהותיר את ההכרעה בענייני רכוש שונים, לאחר ביצוע הגט. אך, זהו בבחינת היוצא מן הכלל.

המקור לחיוב האמור, המוטל על בית הדין, הוא ב" סדר-הגט" שסידר  המהר"ם פדוואה בסוף שו"ת מהר"י מינץ , והוא ליקוט מקונטרסים של מהר"י מינץ ודברים מעטים מבנו הראבי"ה מינץ ותוספות של  המהר"מ פדוואה (ראה בהקדמה שם). וכתב שם בסי' קכ"ג, "מכתב מהר"ר איסרלין ז"ל":

"ואותן עידי מסירה יחקרו וידרשו, שלא יהיו הבעל והאשה אגודים בשום קשר או תנאי בעולם, מנתינת הגט ואילך. וגם הכתובה צריכה להחזיר, אם ישנה בידה. ואם איננה בידה, תפטור אותו בפני עדים ממנה, או תמחול אותה לו קודם נתינת הגט".

בסוף הסימן שם, הביא קושיית  הראבי"ה מינץ על מהר"י איסרלין :

"מה לו למורה להתעסק בכתובה, הא תנן פרק הכותב: "הוציאה גט ואין עמה כתובה כו' גובה." אם כן הגט לא יפסל כלל במה שחוב הכתובה יעמוד על עומד חיובו. מעתה על מה זה יבקש כאלה?"

לבסוף הביא, שהמקור הוא במשנה   בפרק השולח (דף מו,ב):

"נשאת לאח' כו' והיא תובעת כתובתה - אמר רבי יודא: אומרים לה שתיקותך יפה מדיבורך." ומפרש"י והתוספות, דמצי אמר לה אדעתא דיהבנא כתובתך לא גרשתיך, וכן הלכה. אמור מעתה, מאלה חשש פן בבואה לגבות כתובה יאמר הבעל: אילו ידעתי, לא גרשתיך; ונמצא מוציא לעז כו'. ויש להבדיל כתובה דמנה ומאתים לתוספ' שלנו, כי בלי ספק לא הוסיף לה על דעת שתגבה בחייו סך עצום כזה.

ענין זה אף נפסק להלכה על ידי  הרמ"א ב" סדר הגט " אשר בסוף סימן קנ"ד בשו"ע  אבן-העזר , בסעיף פ"א:

"וישאל הרב אחר הכתובה ושתחזור לבעל הכתובה או תמחול לו כדי שלא יבוא אח"כ לידי קטט מחמת הכתובה, ושיאמר הבעל ע"מ כן לא גירשה".

בפוסקים האחרונים הובאו שני טעמים מרכזיים להלכה זו:

א.                  כדי שלא יאמר הבעל לאחר נתינת הגט, אילו הייתי יודע שכך וכך תתבעני, או שכך וכך יפסוק לה בית הדין, מעולם לא הייתי מסכים לגרש. ונמצא חסר בדין כריתות, והגט בטל, או ספק בטל, או שיהיה לכל הפחות לעז על כשרותו של הגט.

ב.                  כדי שלא יצטרכו לבא לדון בפני ב"ד לאחר שנתגרשו, ויבואו לידי איסור.

וראה   בשו"ת בנין-ציון סי' קמ"ד (מבעל ה" ערוך לנר ") באשה שהלכה לערכאות, ואח"כ נתרצו להתגרש כדמו"י, אבל אין האשה מסכמת לוותר על כתובתה, והבעל אינו מוכן לשלם כתובתה. ונשאל שם אם מותר לסדר גט כזה. אחר שדן במקור הדין של בעל סדר-הגט, הסיק -

 "דהר"י מינץ סובר כיון דלאו כ"ע דינא גמירא, לעולם יהי' לעז אם הבעל צוח גרשתי בטעות ושהגט בטל ובני' ממזרים, אף שהאמת אינו כן."

וסיים: