עני נ' סמאנה

פסק דין

1. על פי החלטה קודמת, כתב ההגנה נמחק לאחר שהנתבע לא קיים צו גילוי מסמכים. בהמשך לכך, הגיש התובע תצהיר, וכן תצהיר משלים. עתה, הגיעה העת ליתן את פסק הדין.

2. התובע טען להוצאת לשון הרע. מדובר בפרסומים שהינן תלונות שווא במשטרה, שנעשו בשנת 2004 ובשנת 2009. התביעה הוגשה בשנת 2009. אין טענה של ממש לנזק ממוני בגין איזה מן התלונות. מכתב התביעה עולה כי אף שהתובע זומן למשטרה בשתי ההזדמנויות להיחקר על התלונות, התיקים נסגרו, אחד מהם תוך זמן קצר. הטענות שעלו בתלונות – ניסיון לרצח, מעילה בכספים – הן חמורות. יש ליתן לכך משקל. יש לתת משקל לכך שאין בפניי אינדיקציה ממשית המאפשרת לקבוע כי בתלונות היה ממש, או כי סביר שהנתבע האמין בתום לב כי יש בהן ממש. יש ליתן משקל גם לחלוף הזמן מאז התלונות משנת 2004. מקום בו מדובר בטענה לנזק לא ממוני, שהוא על פי טיבו פגיעה רגשית בעיקרה, יש בחלוף הזמן כדי להחליש את ההצדקה לפסיקת פיצויים גבוהה, כפי שנדרשה (500,000 ₪). נוכח כל האמור, יש לפסוק לתובע פיצויים, על דרך האמדן, בסך של 65,000 ₪ בגין מכלול הפרסומים הנטענים בכתב התביעה.

3. התובע טען גם לעוולה של מיטרד ליריב. עוולה זו מצאה ביטויה, על פי הנטען, בסידרה של הליכים משפטיים בהם נקט הנתבע, ואשר לטענת התובע לא היה להם יסוד. לא מצאתי בסיס מספיק לקבלת התביעה בעילה זו. מן הבחינה המשפטית, האסמכתאות להן מפנה התובע אינן מצביעות על הכרה בעילת תביעה כאמור. העובדה שאפשרות קיומה של עילה כזו מצאה ביטויה במאמר אקדמי אין בה די לשם כך. גם בפסקי הדין עליהם מצביע התובע אין הכרה כאמור. השאלה אם יש מקום להכיר בעילה כאמור היא שאלה רבת פנים ומורכבת. ספק אם המדובר בעניין לבית המשפט, להבדיל מן המחוקק. בכל מקרה, לא הונחה בפניי בהליך הנוכחי תשתית נורמטיבית כזו, המאפשרת להכיר, ומה גם בגדריו של פסק דין הניתן על פי צד אחד, בעילה כאמור.

4. זאת ועוד. חוד החנית של טענות התובע מופנה להליכים שננקטו בשנת 2009 (הגם שהטענות אינן מתמצות בהליכים אלה). הנתבע חוייב בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, במסגרת החלטה בבקשה לצו זמני, אותה הגיש בגדרי הליכים אלה. לטענת התובע עצמו, סך חיובי הנתבע בהוצאות משפט בהליכים האמורים עומד על עשרות רבות של אלפי שקלים. אוסיף, כי בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה 8286/09 חוייב הנתבע בשכר טירחה בסך של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן בהוצאות משפט. לא נעלם מעיני, בהקשר זה, כי לטענת התובע נשא בשכר טירחת עורך דין בשיעור של 244,000 ₪ בגין ההליכים האמורים. ברם, ככל שלתובע טענות כלפי פסיקת ההוצאות המשפטיות בהליכים האמורים, מקומן אינו בהליך שבפניי, כי אם בבקשה מתאימה לערכאה הרלוונטית. מאליו מובן, כי איני מחווה דעה לגבי סיכוייה של בקשה כאמור, אם וככל שתוגש.

5. עוד יש להוסיף, כי טענות התובע לעניין כוונותיו של הנתבע בהליכים האמורים הועלו על דרך ההשערה "לא מן הנמנע" (סעיף 38 לכתב התביעה; סעיף 32 לתצהיר התובע). לא אוכל לייחס להן משקל רב. כן אוסיף, כי התובע נדרש בתצהירו בהקשר זה להליכים נוספים, אשר לא נזכרו בכתב התביעה. לא ניתן לייחס בהליך שבפניי משקל לאותם הליכים. אעיר, אגב אורחא, כי באחד מהם, חוייב הנתבע בהוצאות משפט בסכום של לא פחות מ – 100,000 ₪ (ה"פ 19942-04-11). עוד אעיר, כי בחלק ניכר מן הבקשות אליהן מפנה התובע, כלל לא נתבקשה תגובתו, ולא ברור כיצד יש בהן כדי להשליך על העניין שבפניי. עוד אוסיף, כי הטענה לפגיעה בשם הטוב של התובע וחברות הקשורות אליו, בגין ההליכים האמורים, אינה יכולה לסייע לתובע, נוכח הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. סוף דבר, איני רואה מקום לפסיקת פיצויים בגין עניין זה.

6. התוצאה היא, כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 65,000 ₪. כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ובשכר טירחת עורך דין בסך של 12,000 ₪, אליו אין לצרף מע"מ. סכום זה מביא בחשבון את היקף העבודה שנדרש בתיק, את היחס בין הסכום שנתבע ובין הסכום שנפסק, ואת אופן סיומו של ההליך. כל הסכומים ישולמו עד ליום 3.11.11.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: