ענבי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 16.01.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה רפ"ק דב ברבי, קצין פיקוח מרחב שרון על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע אחיו של חברה לחיים, מר לירן מיזן (להלן הנהג).

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול בשעה 08.10, הובל לתחנה לבדיקת ינשוף, תוך הקפדה על דרישות הבדיקה ובשעה 08:57, נמצא שריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 540 מיקרוגרם. עוד אציין כי בבדיקת המאפיינים נמצאה השפעה בינונית.

בבקשה בכתב צוין כי הנהג לא נהג בפועל אלא נעצר במצב עצירה, אומנם בחומר הראיות עולה תגובה בפני הקצין הפוסל ולפיה לא נהג אלא רק הפעיל את קודן הרכב. אולם מנגד, הטענה לא עלתה בטופס תחקור החשוד, וכן השוטר שעצר את הרכב ציין כי הרכב היה בנסיעה ומיד עם העצירה הבחין בנהג ובנוסע מתחלפים בניהם, בכל מקרה, בית המשפט סבור כי מדובר בסוג טענות אשר מן הראוי שיתבררו לגופו של תיק, היה וימצא הנאשם לראוי לכפור באשמתו לאחר הקראה.

אשר על כן הריני קובע כי ישנם לראיות לכאורה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

שקלתי היטב את טיעוניה המלומדים של המבקשת, אין מחלוקת כי הרכב שייך למבקשת, אשר מסרה אותו מרצונה החופשי לאחיו של חברה, אשר בביתו הנה מתגוררת.

שקלתי גם את הטענות הנוגעות למצבה האישי קשה של אם הנהג אשר העבירה בקשה בכתב בנושא, אשר המבקשת מתגוררת בביתה, אין ביכולתה לפצותה כלכלית על השבתת רכבה, וכן שקלתי את הטענה בגין המצב המתוח שנוצר בין הנהג לבין אחיו, חברה של המבקשת לאור המקרה, אך לטעמי אין נפקות משפטית לטענות אלו. לעניין זה, הבאתי בחשבון גם את העובדה כי השבת הרכב לידי המבקשת, פרושה השבת הרכב לקרבת הנהג (והרי הם מתגוררים תחת קורת גג אחת) ומצב זה אינו רצוי, לבטח לא בסמיכות למועד ביצוע העבירה.

עוד אציין, כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

בית המשפט סבור כי הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה, אשר על כן, הבקשה לביטול איסור שימוש – נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תיידע את הצדדים טלפונית בהחלטה ותשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.