ענבה נ' חורי ואח'

פסק דין

ביום 6/12/2009, בחיפה, בדרך ההגנה, אירעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לרכב הנתבע 1.

בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה, כאשר כל אחד מהם טוען כי האחר התפרץ אל תוך מסלול נסיעתו. עוד טענו הנתבעים, כי בדו"ח השמאי נרשם כמועד התאונה ה- 12/9/2006 ועל כן הנזקים המתוארים בו אינם תוצאה של התאונה הנדונה בתיק זה. טענה זו לא הועלתה במהלך הדיון בתיק, לא זומן השמאי ולא נחקר בנקודה זו ולאור הנזקים המתוארים, התואמים את תיאור התאונה על ידי הצדדים ואת תמונות כלי הרכב מיד לאחריה, אשר הוגשו לעיוני, הרי שהנזקים המתוארים בדו"ח השמאי הם נזקי תאונה זו. טענה נוספת היא כי לא כל הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי נגרמו כתוצאה מן התאונה. טענה זו הועלתה במהלך סיכומי הנתבעים בתיק, אולם לא הופנתה כל שאלה שהיא בנושא אל התובע ולא הובאה כל ראיה באשר לכך. בנסיבות אלה, הטענה נדחית.

התובע טען כי נסע ברכבו מסוג מונית בנת"צ, כאשר לפתע, מבלי שהבחין בנתבע 1, חש בפגיעה במרכז הרכב. כשיצאו השניים מכלי הרכב, אמר לו הנתבע, לטענתו, כי משאית בלמה ולכן נאלץ לסטות ופגע ברכב התובע. התובע הודה כי היה בתחנת אוטובוס, אולם טען כי הדבר היה 500 מטרים לפני מקום התאונה. התובע עמד על כך שלא יצא מן המפרץ הסמוך למקום האירוע, אלא מתחנת אוטובוס המצויה מרחק ניכר, 500 מטרים, מן המקום.

הנתבע, מנגד, טוען כי ניסה להשתלב לנת"צ, המאפשר פניה ימינה ממנו, כאשר הבחין ברכב התובע מתפרץ אל הנתיב. הוא ניסה לבלום אולם לא הצליח ופגע בו. הנתבע הסביר כי הזוית בין רכבו לבין רכב התובע לאחר התאונה, נוצרה מאחר שבבלימת הרכב, הסתובב הרכב.

עיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם בדיון. כמו כן, עיינתי במסמכים השונים שהוגשו ובהם תמונות אשר צולמו מיד לאחר התאונה וכן תמונות נזקי כלי הרכב.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך בחלקה.

עיון בתמונות ת/1-ת/5 מעלה כי רכב התובע היה בחציו השמאלי בלבד בתוך הנת"צ, דבר המלמד על כך שאכן, כטענת הנתבע, השתלב רכב התובע, בעת התאונה, מתוך נתיב ימני ובמקרה הנדון – נראה כי ההשתלבות היתה מתוך מפרץ הנראה בבירור בתמונות. משכך, טענת התובע כאילו נסע בנת"צ באופן שגרתי והופתע מרכב הנתבע אשר פגע בו, אינה מדויקת.

מנגד, תיאור התנועה באותו יום על ידי שני הצדדים, כתנועה עמוסה ביותר עד כדי "פקק" במקום, כאשר הנתבע הודה כי מאחר שראה כבר מרחוק את הפקק במקום, ניסה להשתלב לנת"צ על מנת לפנות ממנו ימינה, כפי שמותר על פי סימון הכביש במקום, כדי לעקוף את הפקק, וזוית הפגיעה בין כלי הרכב ומיקומם, לטעמי, אינם מתיישבים עם גרסת הנתבע. הנזק ברכב הנתבע הוא בפגוש הימני ובכנף הקדמית הימנית ברכב הנתבע והזוית בין כלי הרכב לאחר התאונה נראית כמעט "זוית ישרה". איני רואה הכיצד נוצרת זוית שכזו מהשתלבות תקינה וזהירה לנתיב נסיעה. כמו כן, רכב הנתבע פגע ברכב התובע באמצעו ולא בחלקו האחורי כך שקשה לטעון כי לא צריך היה להבחין בו מבעוד מועד ומנגד, ניתן להבין כיצד זה לא ראה התובע את הנתבע מגיע לעברו. לכך יש להוסיף את עומס התנועה אשר היה במקום אשר מחייב האטה ונסיעה זהירה יותר מצד כל הנהגים. נסיבות התאונה מצביעות על כך שהנתבע לא נקט בזהירות הנדרשת וניסה לבצע מעבר לנתיב אחר במהירות ובזוית כזו אשר גרמו לסכנה וכל זה מבלי שוידא כי הדרך פנויה, כאשר ברי כי התובע, אשר לטענת הנתבע עצמו וכפי שעולה מן התמונות, יצא מתוך המפרץ הסמוך, ולא יכול היה להגיע למהירות נסיעה גבוהה בשל המרחק הקצר שעבר ובשל סוג הרכב בו נסע.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, אך מנגד, יש לייחס אשם תורם גם לתובע, אשר היה במהלך השתלבות לנתיב הנסיעה הציבורי וצריך היה לנקוט משנה זהירות גם הוא במהלך פעולה זו. בנסיבות, אעמיד את אשמו התורם על שיעור מינימלי של 15%.

נזקי התובע הם: נזק ישיר: 9,370 ₪, ירידת ערך הרכב 1,860 ₪, עלות חוו"ד שמאי 773 ₪, סה"כ: 12,003 ₪. בניכוי אשם תורם בגובה 15%, 10,203 ₪.

התובע טען להוצאות נוספות בגין אגרת בית משפט, עגמת נפש וימי עבודה, אך האחרונים לא הוכחו.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,203 ₪.

לסכום זה יתווספו הוצאות בסך 600 ₪.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו עליהם ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: