ענב נ' אדלר ואח'

פסק דין

בפני רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, אשר דחה את בקשת המבקש לדחות על הסף את תביעת המשיב מטעמים שונים, לרבות בטענה של התיישנות ושל שיהוי.

הבר"ע שבפני נסבה אך לענין דחיית הבקשה ככל שהיא נוגעת לטענת ההתיישנות ואף לטענת השיהוי שבית משפט קמא כלל לא התייחס אליה.

לאחר שקראתי את הבר"ע שפירטה בהרחבה רבה את טענות המבקש, כמו גם את תשובת המשיב המפורטת אף היא פירוט רב, החלטתי ליתן רשות ערעור לגבי טענה אחת בלבד ולדון בטענה זו כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה של השופטת קמא, ככל שהיא מתייחסת לדחיית התובענה על הסף בטענת התיישנות.

בכתב התביעה נטען כי לענין תקופת ההתיישנות יש להחיל את הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. דא עקא, שהמבקשים לא פירטו את העובדות המהוות את טענת המרמה לה הם טוענים. טוען ב,כ המבקש, כי על מנת להנות מדחיית תקופת ההתיישנות הנתונה בסעיפים אלה, היה על המשיבים לפרט כדבעי את העובדות המצביעות על טענות המרמה – דבר שאין חולק שלא נעשה.

נכון הדבר כי טענת מרמה וכיו"ב טענות, טעונות פירוט עובדתי מדוייק, הדבר עולה הן מכח תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זו אף זו שגם מבחינת הדין המהותי, קרי, הרצון להסתייע בסעיפים 7 ו-8 של חוק ההתיישנות מצדיקות פירוט לאשורו מה היא המרמה ומתי היא התגלתה, שהרי אם לא כן, אין בית משפט יכול לבדוק אם יש הצדקה לאחר את תחילת תקופת ההתיישנות ועד מתי. לכאורה, צודק, איפוא, ב"כ המבקשת כי היה מקום לדחות את התביעה על הסף מסיבה זו. אלא, שבית משפט קמא נתן דעתו לחוסר הפירוט והורה על הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. בכך שיווה לפניו בית משפט קמא את ההלכה כי אין מוחקים תביעה מקום שניתן לתקנה. אעיר, כי הלכה זו היתה נוהגת עוד בטרם הוכרה זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית ועל אחת כמה וכמה יפים דברים אלה אף עתה משהוכרה הזכות.

זאת ואף זאת, שאין בית משפט של הערעור נוטה להתערב בהחלטת ביניים המורה על דחיית בקשה, למחיקה או לדחיית הליך על הסף, הנשענת טענת התיישנות ומורה על המשך בירור התובענה (ראה רע"א 7173/10 עו"ד תמר דושקין נ. אלי זילכה ואח', מיום 27.12.10, לא פורסם).

בנסיבות אלה, איני רואה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ככל שהיא נוגעת לטענת ההתיישנות.

אעיר רק, כי יש להביא בחשבון גם את האמור בסעיף 20 להחלטת בית משפט קמא, ממנו עולה, כי פתוחה הדרך בפני המבקש להמשיך ולפעול בדרך שתיראה לו לאור תיקון כתב התביעה – אם אמנם יתוקן, או אם לא יתוקן.

לא כך הם פני הדברים באשר לטענת השיהוי. בית משפט קמא כלל לא התייחס לטענה זו שהועלתה בפניו בהרחבה. נראה לי, כי מן הראוי להחזיר את הדיון בטענה זו לבית משפט קמא, אשר ידון ויתן החלטתו בה לפי שיקול דעתו בטרם, או אם לאחר תיקון כתב התביעה, כאמור בסעיף 17 להחלטה.

אשר על כן, הבר"ע ככל שהיא מתייחס לטענת ההתיישנות - נדחית בזה.

אשר לטענת השיהוי – מוחזר הדיון לבית משפט קמא כדי שידון בה, כאמור לעיל.

בשים לב לתוצאות ההתדיינות בבר"ע - אין צו להוצאות.

הפיקדון שהופקד – יוחזר למפקידו.

ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תשע"א, 02/01/2011 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

הוקלד על ידי: אורלי בן-שלום התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: