עובדת השגרירות פוטרה לאחר שהואשמה בדיווחים כוזבים על עבודות בעלה וביקשה לעכב את פיטוריה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה בירושלים מיום 18.8.2014 (בד"מ 103/11), וזאת עד להכרעה בערעור. בגזר-הדין נקבעו, בין היתר, פיטוריה לאלתר של המבקשת.

רקע רלבנטי  

המבקשת הועסקה בין השנים 2006-2010 כקצינת מנהלה וכקונסול בשגרירות ישראל בלימה, פרו. במשך כל תפקידה בשגרירות, שימש בעלה, מר יגאל מ', כעובד מדינת ישראל בשגרירות. ביום 28.11.2011 הוגשה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה נגד המבקשת. מאז ועד היום המבקשת מושעית בשכר. ביום 7.5.2014 הורשעה המבקשת בהכרעת דין מפורטת בחמישה אישומים בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2),(3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 וזוכתה מאישום שישי (כמו גם מפרטי אישום מסוימים שנמנו בשני אישומים אחרים). באישום הראשון הורשעה המבקשת בגין הזנת דיווחי נוכחות כוזבים ביחס לבעלה, ששימש בתפקידים שונים בשגרירות; באישום השני הורשעה המבקשת בגין השיהוי שנקטה במכירת רכב השרד הקודם של השגריר. בתקופה זו עשו המבקשת ובני משפחתה שימוש ברכב, תוך ניצול נהג השגרירות; באישום השלישי הורשעה המבקשת בגין הגשת קבלות פיקטיביות על נסיעות שביצעה לכאורה יחד עם בעלה לשני בתי כלא בפרו, שעה שנסיעות אלו כלל לא בוצעו; באישום הרביעי הורשעה המבקשת בהפרת האיסור לצבירת מיילים לחשבונה בתוכנית "הנוסע המתמיד" בחברת התעופה קונטיננטל; האישום החמישי עניינו מחדל המבקשת בטיפול ובדיווח על אודות תלונה בגין הטרדה מינית (יצוין שהמבקשת זוכתה מחמת הספק מאישום נוסף שעניינו מעורבותה הנטענת בקבלת תעודת לימודים מזוייפת עבור תושבת פרואנית שהועסקה כעובדת משק בביתה).

ביום 18.8.2014 נגזר דינה של המבקשת. הוטלו עליה אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה; פיטורים לאלתר; פסילה משירות המדינה עד הגיעה לגיל 50; ופסילה לכל תפקיד במשרד החוץ למשך 10 שנים. לבית משפט זה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של גזר הדין – וזו הבקשה שלפניי. ונציין, שעד לעת הזו הערעור עצמו טרם הוגש – אך נטען שהוא יתייחס הן להכרעת הדין והן לגזר הדין.

טענות הצדדים

בבקשה התמקדו הטיעונים בגזר-הדין ובטענות נגדו. נטען שמדובר בעניינה של מי ששירתה בתפקידים שונים במשרד החוץ, ומילאה את כל תפקידיה ללא דופי במשך תקופה של כ-20 שנה. מדובר בעבודה ייחודית ומלחיצה. בגזר הדין לא הובהר ולא נומק כנדרש הצורך בפיטורי המבקשת לאלתר. זאת גם לנוכח העובדה שהמבקשת מושעית מזה תקופה ארוכה. לטענת המבקשת, משרד החוץ העמיד אותה במצב שבו הייתה ממונה על בעלה, ולמעשה במצב של ניגוד עניינים מובנה. בנסיבות אלה ההסתברות למעידה משמעתית הייתה גבוהה. יש לראות בכך כנסיבה מקילה. עוד נטען שכתב התובענה עסק – רובו ככולו – במעשיו ובמחדליו של בעלה. חלקה של המבקשת הסתכם בכך שלא מנעה ממנו לנהוג כפי שנהג. לטענת המבקשת, אמצעי המשמעת שהוטלו הם קיצוניים ויוצאי דופן ביחס לאמצעי משמעת שהוטלו במקרים דומים – ואף חמורים – מעניינה של המבקשת. בית הדין לא נתן משקל לנסיבותיה המיוחדות של המבקשת, ולא הובאה בחשבון תרומתה האיכותית רבת-השנים. לבסוף נטען, שהקביעה בגזר-הדין שלפיה רק פיטורין ופסילה יגשימו את מטרות הדין המשמעתי היא מוטעית, אינה מנומקת וסותרת הכרעות קודמות של בית הדין.