עמש"מ 27604-01-16 ואח' אלגלי נ' נציבות שירות המדינה

א.בפניי ערעורו של מר יהושע אלגלי (להלן: "המערער") הן על הכרעת הדין מיום 10.8.2015, והן על גזר הדין מיום 15.12.2015, שניתנו על-ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בתיק בד"מ 111/11 (בראשות עו"ד אורי כהן).

בנוסף, הגישה נציבות שירות המדינה (להלן: "המדינה") ערעור על גזר הדין מיום 15.12.2015, שכן לטענתה אמצעי המשמעת שהושתו על המערער נוטים לקולא באופן קיצוני, ולטעמה, הם אינם מעבירים את המסר הראוי לבעלי תפקידים כמו המערער.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

מר אלגלי, יליד 1969, שימש כמנהל מחלקת משאבי אנוש בעיריית צפת.

ביום 22.8.2013 הוגשה לבית הדין למשמעת תובענה משמעתית מתוקנת כנגד המערער, לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, במסגרתה נטען:

1.בין אוקטובר 2003 לאוקטובר 2010 קיבל המערער "תוספת כפיים" לשכרו בשיעור של 10%, למרות שאינו זכאי לתוספת זו.

2.בגין טיפול בתשלום שכרם של עובדי העיריה המועסקים על-ידי המתנ"ס, קיבלוּ המערער וגב' מרגלית צוברי, חשבת השכר בעיריית צפת, 25 שעות נוספות בשיעור של 150% מערך שעת עבודה.

משנודע למערער ביוני 2010, כי עובדי המתנ"ס ייקלטו כעובדי עירייה, ועקב כך סבר שלא ישולמו לו ולגב' צוברי אותן 25 שעות נוספות, הורה המערער לגב' צוברי לבטל את תשלום 25 השעות הנוספות (לה ולוֹ), ובמקום זאת לשלם (לה ולוֹ) 35 שעות כוננות, הגם שהם לא היו זכאים לשעות כוננות אלה, ומבלי שקיבל אישור מגורם מוסמך, ולמרות שהדבר מהווה תוספת חורגת לשכר.

ג.בהכרעת דין מפורטת מיום 10.8.2015, הרשיע בית הדין למשמעת את המערער בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים:

ביחס לאישום הראשון – עבירה לפי סעיף 36 של חוק יסודות התקציב בדבר אחריות ממונה.