עמרני נ' סוסן

החלטה

רקע

1.בפני התנגדות לביצוע 2 שיקים, ע"ס 6,109 ש"ח כל אחד, אשר נמסרו על ידי המבקש למשיב, כדמי שכירות דירה (להלן – "הדירה"), הוצגו לפרעון, חוללו מחמת שבוטלו, והוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 0184005118). בין הצדדים (ובנות-זוגם) מתנהל הליך מקביל, ת"א 50305-03-11, שהוא תביעה שהגישו המבקש ואשתו (להלן ביחד – "סוסן") נגד המשיב ואשתו (להלן ביחד – "עמרני"), בקשר לאותה פרשיה, בסך של 146,000 ₪. הליך זה קבוע לשמיעת הוכחות בחודש ספטמבר הקרוב. בנוסף, התנהלו ביניהם שני תיקים נוספים, האחד תיק התנגדות לביצוע שיק נוסף, שהסתיים בהסכמה, לפיה שילם המבקש את סכום השיק, תוך שמירת טענותיו, והאחר תביעה לצו עשה שהגישו עמרני נגד סוסן, ואשר הסתיימה בהסכמה בדחיית התביעה, לאחר שסוסן פינו את הדירה.

2.משהתעוררה האפשרות ליתן רשות להתגונן לשם איחוד הדיון בשני התיקים; או לחילופין לתשלום סכום השיקים תוך שמירה על טענות, עד שתוכרע המחלוקת בתיק המקביל – נחלקו הצדדים בשאלה אם טענות המבקש, אשר אין חולק כי יכולות לשמש בסיס לתביעה בהליך המקביל, יכולות אף לשמש הגנה מפני תביעה שטרית. בעניין זה בלבד, הגישו הצדדים טיעונים בכתב. חרף הזדמנות שניתנה למבקש, לא טרח להגיש טיעוני תשובה, ועל כן יש להכריע במחלוקת.

העובדות

3.העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן, כי סוסן שכרו את הדירה מאת עמרני לתקופה בת שנתיים, והחזיקו בה בפועל כמעט עד תום התקופה המוסכמת; כי הדירה היא דירת דופלקס בת 6 חדרים; וכי בדירה היו בעיות רטיבות.

4.המבקש טוען, כי הרטיבות היתה ברמה כזו, ומחדלי המשיב בטיפול בבעיה היו בהיקף כזה, שנמנע מהם השימוש הסביר בדירה לכל אורך תקופת השכירות. כפועל יוצא, הוא טוען הן לתשלום דמי שכירות מופרזים (6,000 ₪ בחודש במקום כ-3,000 ₪ בחודש, על פי הערכת שמאי מטעמו), הן לעגמת נפש עקב אבדן הנאה ושימוש סבירים בדירה, והן לעגמת נפש עקב עצם הסבל מהרטיבות, העובש והסירחון, הסכנה מפגיעת מים במערכת החשמל, וכיו"ב. בכתב התביעה, ובהשלכה גם בהתנגדות, אמד המבקש את הנזקים בלמעלה מ-300,000 ₪ (אם כי העמיד את התביעה, משיקולי אגרה, ע"ס 146,000 ₪ בלבד, כאמור).

5.המשיב טוען (בהליך המקביל, והדברים מובאים לשם הבהירות בלבד), כי טענות המבקש מופרכות, כי מדובר בדירה חדשה, אשר מידה מסוימת של רטיבות צפויה בה, והדרכים לתיקונה ידועים; כי סוסן הם שמנעו מהחברה הקבלנית לבצע את התיקונים; וכי סכומי הנזק הנטענים מופרכים ותלושים מהמציאות. עוד הוא טוען להפרות שונות של הסכם השכירות מצד סוסן.

עמדות הצדדים

6.באשר לסוגיות המשפטיות שבהליך שבפני טוען המבקש, כי מאחר שמדובר בצדדים קרובים לשטר, ניתן להעלות כל טענת הגנה הלקוחה מדיני החוזים; וכי מאחר שטענת הקיזוז מקורה באותה עסקה כחיוב השטרי, הרי שניתן להעלות כנגד העילה השטרית גם טענות קיזוז בלתי קצובות; ויתר על כן, לאור חוות-דעת השמאי באשר לדמי השכירות הראויים בדירה במצב הדירה המדוברת, הרי שחלק מטענות הקיזוז (המגיע לסכום הגבוה בהרבה מסכום השיקים) הוא אף קיזוז קצוב, אשר ניתן לבצעו גם כשאין מדובר באותה עסקה. מכל הטעמים דלעיל, ומחמת ההלכה המקלה הנוהגת במתן רשות להתגונן, סבור המבקש כי יש לקבל את הבקשה.

7.מאידך, המשיב אינו חולק אמנם כי ניתן להעלות טענות מדיני החוזים, עקב היות הצדדים צדדים קרובים לשטר, אולם לשיטתו גם בדיני החוזים לא ניתן להעלות טענת קיזוז כגון זו שמעלה המבקש, שכן אין מדובר בסכומים קצובים, באשר כל סכומי התביעה בהליך המקביל נשענים על אמדן והערכה; בנוסף, אין מדובר באותה עסקה, שכן הנזקים הנטענים מתייחסים לשנת השכירות הראשונה, בעוד השיקים המדוברים הם חלק מהשיקים שנמסרו לאחר שנת השכירות הראשונה, עבור דמי השכירות לשנה השניה; עוד הוא טוען, כי משלא נשלחה הודעת קיזוז עד למועד הגשת ההתנגדות (הראשונה, שנדחתה בהסכמה), ממילא לא קמה טענת קיזוז למבקש; בנוסף, טוען המשיב כי טענות המבקש מופרכות, שכן הן אינן מתיישבות בקנה אחד עם עצם מתן שיקים עבור שנת השכירות השניה, ועם פרעון השיקים הראשונים לתקופה זו, עד לביטול השיק הראשון, סמוך לאחר הגשת התביעה הראשונה ע"י עמרני, לצו עשה.

דיון והכרעה

8.אקדים עתה ואומר, כי מאחר שעסקינן בהתנגדות, דהיינו: בבקשת רשות להתגונן, לא אוכל להשתית הכרעתי בשאלות כגון מסירת הודעת קיזוז או סבירות טענות המבקש, באשר אלה טעונות בירור עובדתי נוסף, החורג ממסגרת זו. לשון אחר, אם תתקבל עמדת המבקש, במישור העקרוני, דהיינו: כי טענת הקיזוז היא טענה לגיטימית, מבחינה משפטית, על פי העובדות להן הוא טוען, כי אז תתקבל הבקשה ויתר הסוגיות תוכרענה לאחר ליבון עובדתי.

9.הגם שבשאלת היות הסכום קצוב, דעתי כדעת המשיב, הרי שבשאלת היותו נובע מאותה עסקה, דעתי כדעת המבקש, וכפועל יוצא – דעתי כדעת המבקש גם בתוצאת הדיון בבקשה זו. על כן, דין ההתנגדות להתקבל.

10.בפי המבקש שני סוגי טענות קיזוז – האחת, טענת תשלום ביתר, מבוססת על חוות-דעת של מומחה מטעמו, והשנית, טענת נזק כללי ועגמת נפש, המבוססת על אמדן עצמי. בניגוד לדעתו, איני רואה מקום להבחנה שהוא עושה בין שני סוגים אלה בכל הנוגע לשאלת היותם בסכום קצוב. זה כמו זה מבוססים על אמדן, ומה לי אמדן עצמי ומה לי אמדן של צד ג', יהא מומחה ככל שיהא. בכל מקרה, מדובר בהערכה ולא בחישוב אריתמטי כלשהו. אין סיבה, לבד מהערכה, לקביעת דמי השכירות הראויים על 3,000 ₪, ולא, נאמר, על 3,200 ₪ או 2,800 ₪.

11.מאידך, טענת המשיב, כי יש לראות את שתי שנות השכירות כשתי עסקאות שונות, אין לה על מה שתסמוך. עסקינן בהסכם שכירות אחד, שמלכתחילה נכרת לשנתיים. אמנם, השיקים עבור השנה השניה נמסרו בנפרד, אך אין מקרה זה דומה למקרה עליו מבקשים המשיב להישען (רע"א 6250/98 נורדלנד נ. מפעלי ייצור, פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט), שם התבסס בית המשפט העליון על העדר הסכם מסגרת בין הצדדים, בבואו לפצל בין עסקאות שונות בתוך מכלול התקשרותי אחד. כאן, ככל שיש צורך ב"הסכם מסגרת", משמש הסכם השכירות הדו-שנתי הסכם מסגרת שכזה, והופך את מלוא השכירות לעסקה אחת.

12.לא מצאתי ממש בטענות נוספות שהעלה המשיב, כגון: כי היות החיובים חיובים עצמאיים, גם אם הם נובעים מעסקה אחת, מונעת את הקיזוז, או כי טענת הקיזוז לא הועלתה ברמת הפירוט הקבועה בפסיקה (נזכיר בעניין אחרון זה, כי הפסיקה קבעה כרף הפירוט את הרמה הנדרשת להעלאה בכתב תביעה, אילו היה מוגש; בעוד ההתנגדות עצמה היא שיקוף של כתב תביעה מלא ומפורט אשר בפועל הוגש). בנוסף, וכאמור לעיל, אין מקום במסגרת זו להידרש לשאלת הגיונה של טענת הקיזוז, נוכח התנהגות המבקש ותזמון ביטול השיקים, או לשאלת התקיימות הודעת קיזוז, והאם ניתן לראות בעצם העלאתה בהליך משפטי משום מסירתה. הדברים טעונים בירור נוסף.

13.סיכומו של דבר, איפוא: דין הבקשה להתקבל, ואני נותן למבקש רשות להתגונן מפני התביעה השטרית. הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ₪, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.

14.באשר להמשך בירור ההליך: נוכח סכום השיקים, יש לדון בתיק זה בסדר דין מהיר. דא עקא, שהמחלוקת נבלעת ומתגמדת מול התיק המקביל, שבירורו במצב מתקדם בהרבה, וצפוי להיות מוכרע הרבה לפני שתוכרע התביעה השטרית. יתר על כן, הממצאים העובדתיים שייקבעו בתיק המקביל, צפויים להשליך במישרין על סיכוייה של טענת הקיזוז בתביעה השטרית.

15.משכך, אציע לצדדים לשקול השהיית בירור התביעה השטרית עד להכרעה בהליך המקביל. הצדדים יודיעו עמדתם בעניין זה, תוך 21 יום (וימי הפגרה במניין). צד שלא יגיש הודעתו, ייחשב כמסכים להשהייה כאמור.