עמרן נ' קאיט ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו עקב נשיכת כלב, שלטענת התובע, הוא כלבם של הנתבעים.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי לא הוכח שהכלב המתואר בכתב התביעה הוא כלבם, ונוסף לכך נטען כי סכום התביעה מופרז ומוגזם. המסמך הרפואי שצורף לכתב התביעה מצביע על פצע קטן מאד על שוק שמאל. בנוסף נטענו טענות חילופיות, שאין מקום לפרטן כאן, בשל העובדה כי הגעתי למסקנה שלא הוכח, כי אכן הכלב המתואר בכתב התביעה הוא כלבם של הנתבעים.

בדיון שהתקיים ב-25.10.11, משהוברר לי כי קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין זהות הכלב, וכי קיים עד ראיה לעניין, דחיתי הדיון לצורך זימונו ע"י התובע, והוא אכן זומן, אולם לא התייצב לדיון הנדחה ביום 28.11.11. הואיל ואין בתיק ביהמ"ש אישור מסירה, הפניתי שאלה לתובע אם הוא מבקש לדחות הדיון לזימון נוסף או הוצאת צו הבאה, אולם הוא בחר לקיים את הדיון. בשל השמטה שלא ברורה לי, לא נרשם הדבר בראשית הפרוטוקול. הפרוטוקול מתוקן בזה.

התובע העיד כי כלבם של הנתבעים רץ אליו, קפץ עליו ונשך אותו ברגל. השכן שלו יצא וטען כי המדובר בכלב של השכנים, הם הנתבעים, והכניס אותו לחצר. מוקד העיריה הגיע לקחת את הכלב להסגר, לאחר שהתובע התקשר אליהם. בנוגע לשכן שזומן, הוא עד הראיה, העיד התובע כי הוא אמר לו "...שהוא לא יעיד נגד סחטנים...". ככל שעדותו נוגעת לגובה הנזק, ציין כי אכן הייתה נשיכה קטנה, ולשאלה בחקירה נגדית כיצד הגיע לסכום הנתבע, ציין כי נאלץ לקבל זריקה ונבהל מאד. לו היה קורה לו משהו, והיה מת מהתקף לב, הילדים שלו היו נשארים יתומים.

הנתבעת העידה בשם הנתבעים וציינה כי אכן הכלב נלקח להסגר, אולם המדובר בפעולה שיגרתית, כאשר קיימת תלונה על כלב שנשך. אין בכך הוכחה מספקת לכך כי אכן המדובר באותו כלב. ברחוב יש כלב שדומה מאד לאותו כלב, ונשך כבר 4 אנשים, כך שיתכן ומדובר בכלב אחר.

הואיל ועד הראיה לא הגיע לדיון, והתובע ויתר על העדתו, אין הוכחה מספקת לכך כי הכלב שנשך את התובע הוא כלב הנתבעים. אמנם קיימת עדות של התובע, לפיה אותו שכן זיהה את הכלב והכניס אותו לחצר הנתבעים, אולם מדובר בעדות יחידה, ועל כן אין היא מספקת כדי להרים את הנטל המוטל על התובע להוכחת תביעתו. נוסף על כך, התובע עצמו העיד כי אותו שכן סירב לבוא לעדות באשר לטענתו התובע הוא סחטן. אמירה מסוג זה דווקא מחזקת את עדות הנתבעת 2, כי אין המדובר בכלב שלהם.

הואיל ולא יכולתי להכריע בשאלה איזו מן העדויות מהימנה יותר והנטל מוטל על התובע להוכחת תביעתו אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

תוך כדי חקירה נגדית העלה התובע טענה, כי נציג חברת הביטוח אינו רשאי לייצג את הנתבעים, אולם הטענה הועלתה בשיהוי רב. אותו נציג היה כבר בישיבה קודמת שהתקיימה ב-25.10.11 ולא נטען דבר בעניין זה. כמו כן, כפי שציינתי לעיל, הטענה הועלתה שיהוי ותוך כדי עדות התובע. נוסף על כך, לכאורה אין המדובר בעורך דין. לפיכך, לא מצאתי מקום להפסיק את הדיון.

התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1000 ₪, בשל העובדה שהתקיימו שתי ישיבות. התובע ביקש להזמין עד כאמור, ולפיכך דחיתי את הדיון לדיון נוסף. כבר בהזמנה לדיון הראשון צויין במפורש כי "בית המשפט מתכוון לסיים לשמוע התיק במועד שנקבע לדיון. על הצדדים להביא לדיון את כל ראיותיהם ולזמן את כל עדיהם". לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר לתובע להוכיח את טענתו כי מדובר בכלבם של הנתבעים, דחיתי את הדיון כאמור לעיל. נסיבות אלה יש לקחת זאת בחשבון, בבואי לפסוק את הוצאות המשפט.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: