עמרן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית עליה הורה קצין משטרה לאחר שהמבקש נתפס כשהוא נוהג במהירות של 123 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימאלית של 80 קמ"ש.

בבקשה נטען כי הפסילה פוגעת קשות בפרנסתו של המבקש, שהינו נהג מונית וכי השימוע שנערך לו, נערך לאחר 72 שעות מרגע העבירה ועל כן אינו חוקי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מחומר הראיות עולה כי המבקש נסע על כביש 60 מזרחה, כאשר מכשיר מסוג "דבורה" שהופעל בידי שוטר בניידת משטרה שהיתה במקום, מדד את מהירותו של המבקש וננעל עליו במהירות של 128 קמ"ש. השוטר מציין, כי מדובר במונית לבנה אשר הייתה בודדה בנתיב נסיעתה לכיוון מזרח. השוטר סימן למבקש לעצור, ניגש אליו, ביקש את רישיונותיו והסביר לו את מהות העבירה ואף הציג בפניו את צג המכשיר, אשר הצביע על המהירות בה נמדד. המבקש הוזמן לשימוע בפני קצין משטרה ותגובתו בפניי השוטר הייתה: "תעזור לי, תוותר לי, תן לי דו"ח".

השוטר מסר למבקש אישור בדבר נטילת רישיון הנהיגה וזימון לשימוע. ביום 12.7.11 נערך למבקש שימוע בפני רפ"ק אלון לחם, אשר הורה כאמור על פסילתו של המבקש למשך 30 יום בשים לב לחריגה מהמהירות המותרת ולעברו המכביד של המבקש.

בחומר הראיות מצויים דוחות שערך השוטר שביצע את בדיקת המהירות, לרבות זכרון דברים להפעלת מכשיר מסוג דבורה המפרט את התנאים בהם בוצעה המדידה וכן הבדיקות שנעשו טרם ביצוע המדידה, תוך וידוא דיוקה. כמו כן, צוין כי שדה הראייה לא הופרע על ידי גורם כלשהו בעת מדידת רכבו של המבקש ועד לעצירתו המוחלטת. בעת המדידה היה אור יום, תוואי השטח בסמוך למדידה הוא מישורי.

נוכח נתונים עובדתיים לכאורים אלה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את האישום המיוחס למבקש.

באשר לטענה כי השימוע לא נערך כחוק – אני דוחה טענה זו. המבקש נעצר ביום 9.7.11 והשימוע נערך ביום 12.7.11, בתוך המועד החוקי הקבוע בחוק (סעיף 47 (ג) (1) לפקודת התעבורה). מעבר לכך, וגם אם היה שיהוי כלשהו בעריכת השימוע, הרי שהמבקש לא נפגע מכך שהרי אישור נטילת הרישיון אשר נמסר לו מהווה על פי הוראות החוק כתחליף לרישיון הנהיגה עד להחלטה בשימוע (ראו: סיפת סעיף 47 (ג) (1) לפקודת התעבורה) .

בבחינת למעלה מן הדרוש, אציין כי גם אם היה נופל פגם מנהלי כזה, דהיינו איחור קל בעריכת השימוע, לבית המשפט הסמכות לתקן פגם זה ולקיים את ההחלטה המנהלית, על אף הפגם וזאת מכוח תורת הבטלות היחסית (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל פ"ד נד 3 637).

באשר למסוכנות, מדובר על חריגה של 43 קמ"ש מעל המהירות המותרת במקום. לחובתו של הנאשם 47 הרשעות קודמות ביניהן עבירות מהירות, כאשר בהרשעה מספר 46 נשפט בבית משפט על עבירת מהירות ותלויה ועומדת נגדו פסילה מותנית ברת הפעלה, לו יורשע בתיק זה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קצין המשטרה שגה בהחלטתו ועל כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: