עמרן נ' גבאי ואח'

פסק דין

1.התביעה היא לתשלום דמי תיווך, שלטענת התובעת מגיעים לה מהנתבעים.

2.התובעת, שהיא מתווכת מקרקעין, טוענת כי הנתבעים פנו אליה בבקשה לקבל שירותי תיווך לשכירות או קניה של בית מגורים בקיסריה. לטענתה הראתה להם נכסים שונים, ובהתאם חתמו הנתבעים על הסכמים להזמנת שירותי תיווך.

התובעת טוענת, כי בהסכמים התחייבו הנתבעים כי אם נכס, שהושכר להם בעקבות שירותי התיווך שלה, יירכש על ידם, ישלמו לה את הפרשי דמי התיווך שלו היא זכאית בגין רכישת הבית. לטענת התובעת, היא הציגה לנתבעים בית ברח' האודם 4 בקיסריה. הבית הוצג באותה עת לשכירות או למכירה, והנתבעים, שראו את הבית בעקבות שירותי התיווך שלה, העדיפו לשכור אותו.

בהתאם, נערך הסכם שכירות, והנתבעים שילמו לתובעת את עמלת התיווך המגיעה לה.

התובעת טוענת, כי כשנתיים לאחר מכן רכשו הנתבעים את הבית, אך לא שילמו לה את דמי התיווך המגיעים לה בגין הרכישה.

3.הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעת.

לטענתם, מעולם לא חתמו לתובעת על הסכם להזמנת שירותי תיווך, שכלל את הבית נשוא התביעה. לטענתם, הם אכן ראו את הבית והתובעת אכן היתה איתם בעת שראו את הבית לראשונה, אך לא התובעת היא שהביאה אותם אל הבית.

לטענת הנתבעים, לאחר שסיימו לראות נכסים שונים עם התובעת, והיו בדרכם הביתה, חלפו על פני הבית נשוא התביעה וראו שלט שהוצב שם, לפיו הבית עומד להשכרה. לפיכך עצרו במקום והתובעת, שבמקרה נסעה גם היא באותו כיוון, עצרה גם היא.

לטענת הנתבעים ניסתה התובעת להניא אותם מלנסות ולהתקשר למתווך שפרטיו היו רשומים על אותו שלט, וטענה בפניהם, כי המחיר שדורשים בעלי הבית כדמי שכירות הוא גבוה ואינו בטווח המחירים שביקשו הנתבעים לשלם כדמי שכירות.

לטענת הנתבעים, חרף זאת, החליטו לנסות ולבקר בבית ונכנסו לכן אל חצר הבית ודפקו על דלת הכניסה. בעל הבית פתח את הדלת והנתבעים, יחד עם אביה של הנתבעת ויחד עם התובעת, נכנסו אל הבית וכך החל מו"מ לשכירת הבית, שבסופו אכן שכרו הנתבעים את הבית.

4.לטענת הנתבעים העובדה שפרטי הנכס מופיעים על גבי ההסכם להזמנת שירותי תיווך, שצורף על ידי התובעת כנספח ג' לתביעה, מקורה בזיוף שעשתה התובעת, כשהוסיפה את פרטי הנכס לאחר שהנתבעים חתמו על הטופס.

הנתבעים טוענים כי בנסיבות האלה, ובפרט כשמצאו את הבית בכוחות עצמם, אין הם חייבים בדמי תיווך לתובעת.

הנתבעים מודים כי שילמו לתובעת סכום השווה לחודש שכירות, אך זאת, לטענתם, לא משום שהיו חייבים לעשות כך, אלא משום שסברו שכך ראוי והגון לעשות לאחר שהתובעת השקיעה זמן רב ומאמצים רבים למצוא עבורם נכס לשכירות, כפי שעולה מהסכמי ההזמנה לשירותי תיווך שצורפו לתביעה.

לפיכך טוענים הנתבעים, כי התשלום אינו מעיד כלל וכלל על התחייבותם לשלם לתובעת דמי שכירות בגין אותו נכס.

5.התובעת העידה לבדה, ואילו הנתבעים, לבד מעדותם, הביאו גם את עדותו של מר מישל עזיזה, שממנו שכרו את הבית, ואח"כ רכשו אותו, את עדותו של אבי הנתבעת, מר משה עסיס, וכן את עדותו של מר דני אביטן, מתווך מקרקעין, שהשלט מטעמו הוא שהיה על הבית נשוא התביעה ואותו ראו הנתבעים.

לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים כתובים, ואלה מונחים כעת בפניי.

6.לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, ובכל החומר המצוי בתיק ביהמ"ש, אני מחליטה לדחות את התביעה.

7.לכתב התביעה צורף הסכם להזמנת שירותי תיווך, שבו רשומים גם פרטי הבית נשוא התביעה (נספח ג' לתביעה). עם זאת, התברר כי גם התובעת מודה בכך שאת פרטי הנכס הזה הוסיפה על גבי ההסכם לאחר שזה נחתם על ידי הנתבעים.

לטענתה, הדבר נעשה בהסכמת הנתבעים, לאחר שהראתה לנתבעים את הנכס ולאחר שתאמה עבור הנתבעים ביקור בנכס.