עמרם נ' עיריית כרמיאל ואח'

פסק דין

1.התובעת ילידת 1953 הגישה תביעה פיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה כתוצאה מתאונת עבודה אשר ארעה ביום 27.2.00.

התובעת שמשה באותה העת כסייעת במועדונית המופעלת על ידי הנתבעת 1. התובעת שמשה בתפקידה זה במשך שש שבע שנים. המדובר במועדונית לילדים המגיעים אליה לאחר בית הספר ומקבלים אוכל ופעילות אחר הצהרים.

2.כתוצאה מתאונת העבודה נפגעה התובעת בגבה. אכן יש מחלוקות לגבי מצבה הקודם של התובעת והשלכתו על מצב הגב הנוכחי, אולם, יוער כי המל"ל קבע כי לתובעת נותרו 30% נכות לצמיתות מומחה רפואי מטעמה חיווה דעתו כי נותרו לתובעת 45% נכות לצמיתות.

3.הנתבעת מפנה לסתירות רבות בגרסת התובעת באשר לשאלה איך בדיוק התרחשה התאונה. אולם, אין מחלוקת, כעולה גם מעדי הנתבעת מנהל המועדונית ואם הבית כי התאונה ארעה שעה בה עסקה התובעת בסידור ונקיון של המדפים בממ"ד של המועדונית.

4.אכן קיים חוסר התאמה בין הגרסאות השונות של התובעת בכתב התביעה, כתב התביעה מתקון, תצהיר הנסיבות , העדות בבית המשפט ודבריה לרופאים השונים, האם התאונה ארעה שעה בה הרימה משא כבד בדמות ספרים או שעה בה ישבה על הארץ ושלחה את ידה למדף עליון לקחת את המטלית, לאחר שהורידה ספרים או העלתה אותם. דומני כי אין לכך חשיבות לצורך ההכרעה בשאלת אחריות הנתבעות לתאונה.

5.ב"כ התובעת סומך סיכומיו על עדות התובעת בבית המשפט. גם אני אסמוך פסק דיני על עדותה זו. דומני כי עדותה אמינה וממנה נלמד כי הפגיעה בגבה ארעה שעה בה עסקה בנקיון של מדפי הספרים בממ"ד בסמוך למועד הגעת הילדים למועדונית.

6.התובעת העידה כי תפקידה היה להגיש ארוחת צהרים ולהיות אחראית על הנקיון והסדר (פרוטוקול עמ' 12 ש' 1-12). כאמור היה שמשה בתפקידה זה במשך כשש שבע שנים והיא אשר קבעה לעצמה את סדרי עבודתה.

"ש.מי קובע את סדר הנקיון?

ת.אני. יש מצבים שאני אל משתלטת על משהו מסוים, למחרת אני יכולה להגיד לאם בית מרים תיכנסי למחסן ותארגני או תנקי"

(פרוטוקול עמ' 15 ש' 9-11)

7.הפעולה במסגרתה נפגעה התובעת הייתה פעולה אשר בוצעה על ידה באופן סדיר שגרתי כל הנראה לפחות פעם בשבועיים. (עדות אם הבית עמ' 18 ש' 1-2)

8.התובעת תארה את אשר התרחש בעדותה. היא הייתה בממ"ד שבו יש ארבע קומות של מדפים משרדיים עליהם ספרים רבים. הספרים די כבדים, המדובר באנציקלופדיות. (פרוטוקול עמ' 12 למטה) התאונה ארעה "תוך כדי הורת הספרים מהמדפים הייתה לי מטלית בקומה שלישית, הייתי על הברכיים, ניסיתי להתרומם למשוך המטלית ולא יכולתי להתרומם ... כשהורדתי את הספים תוך כדי הורדת הספרים הייתה מטלית, הורדתי את הספרים למטה, באתי להתרומם והמטלית הייתה במדף שלישי ולא הצלחתי להתרומם. תוך כדי שבאתי להתרומם להוריד את המטלית לא הצלחתי להתרומם ... הורדתי דברים כבדים...הורדתי ספרים ובאתי למשוך את המטלית ממדף שלישי." (פרוטוקול עמ' 13 לכל אורכו)

מעדות התובעת ניתן להבין כי שעה בה עסקה בנקיון מדפי ספרים, הורידה ספרים מן המדף נותרה על הברכיים ושלחה ידה אל עבר המדף השלישי על מנת למשוך את המטלית. כאמור, על אף שמדובר במקום צר כגרסת התובעת, הרי מדובר בפעולה שגרתית אשר הייתה במסגרת תפקידה ובוצעה על ידה במשך כשש שבע שנים לפני התאונה. לא מצאתי גם השפעה למימד לחץ הזמן לו טוענן ב"כ התובעת. התובעת ביצעה עבודה שגרתית על ידה והלחץ לסיימה לפני בוא הילדים אל היה משהוא חדש והיה במסגרת תכנון הזמן הרגיל שלה לו היא הייתה אחראית. כלומר, במסגרת עבודה השגרתית.

9.לא כל תאונת עבודה מקימה עילה לתביעה על פי פקודת הנזיקין. כאשר מדובר בפעולה פשוטה יחסית של נקיון מדפי ספרים כשזו נעשית על ידי מי שאחראית על הנקיון. פעולה שאינה מחייבת מומחיות מיוחדת ומבוצעת על ידה מזה שש שבע שנים. לא הוכח לפני כי קיימת שיטת פעולה טובה יותר לניקוי המדפים. כי אדם כלשהוא הורה לתובעת כמה ספרים להרים או להוריד בו זמנית וכי הייתה לכך השפעה כלשהיא על הפגיעה בגבה אשר התרחשה שעה בה ישבה על הארץ ושלחה ידה למעלה.

10.אפשרות של פגיעה בגב כתוצאה מפעולות פיזיות פשוטת שהינן מטען של עבודה, ללא כל סיבה נראית לעין וודאי לא סיבה שהוכח כי המעביד גרמה, הינה אפשרות קיימת ומסיכוני היום יום. המעביד אינו נשוא באחריות לכל תאונה שמתרחשת לעובד במהלך עבודתו.

11.לא הוכח לפני כי הנתבעת הפרה חובת הזהירות הקיימת בינה לבין התובעת. על המעביד לנקוט באופן דביר בכל האמצעים הנדרשים להבטחת שלום העובד. עדין אין בטחון שלא תתרחש שום תאונה. כזה המצב אשר לפני כאשר כלל לא הוכח כי התרחשותה של התאונה קשורה למחדל או מעשה כלשהוא של הנתבעת.

12.לפיכך הנני מורה על דחית התביעה.

13.הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות יחד ולחוד סך של 3,000 ₪ הוצאות משפט.

הסכום ישולם בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין שאם אל כן שיא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעול.