עמרם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים לעניין ניידות, אשר קבעה ביום 24.10.12 כי ניתן ליישם בעניינה של המערערת את סעיף א-7-ב-1 באופן חלקי, וקבעה לה 40% נכות בניידות.

2.        רקע

המערערת ילידת 1966, סובלת בין היתר מבעיות רפואיות ברגליים, ביקשה לקבוע את נכותה בעניין הניידות.

וועדה לניידות מדרג ראשון, קבעה בהחלטתה מיום 04.07.10 כי ממצאיה באשר למערערת מתאימים לסעיף א-4 ברשימת הליקויים, דו צדדי חלקי בשיעור של 60%.

ביום 08.11.10 הגיש המשיב ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה לעררים לניידות דנה בו ביום 07.12.10, וקיבלה אותו תוך שקבעה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים.

המערערת ערערה לבית הדין על החלטת הוועדה הנ"ל, ובית הדין השיב את עניינה של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל בהתאם להוראות כפי שהתוו בפסק דינו. הוועדה התכנסה מכוח אותו פסק דין ושוב דחתה את הערר.

המערערת שבה וערערה על החלטת הוועדה הנ"ל, ובפסק הדין שניתן ביום 04.06.12 בבל 36996-11-11 התקבל הערעור ועניינה של המערערת הוחזר לוועדה לעררים לעניין ניידות בהרכב חדש.

הוועדה בהרכבה החדש שהתכנסה כאמור ביום 24.10.12, קבעה כי ניתן ליישם בעניינה של המערערת את סעיף א-7-ב-1 באופן חלקי, וקבעה לה 40% נכות בניידות.

מכאן הערעור שלפני.

3.בדיון שהתקיים בבית הדין, מיקד ב"כ המערער טענותיו בשני נושאים עיקריים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה –

א.אי קיום ההוראות כפי שהתוו בדב"ע נב/01-27 דוד ממן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו 334 (להלן: "עניין ממן"), קרי משהתגלה לוועדה חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת היה עליה להזהירה ולתת לה אפשרות להגיב על כך.

ב.הוועדה לא התייחס כראוי לנימוקי התשובה לערר המשיב לוועדה, ובכלל זה למסמכים ברפואיים שצורפו לאותו כתב תשובה, והדנים בניידותה של המערערת (מכתביהם של דר' עמיקם רשף - נוירולוג, דר' סמיון קרסיאנסקי – אורטופד ודר' טרובוגוף קתרין – רופאה כללית).

4.ב"כ המשיב לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולות הוועדה שפריט הליקוי אשר בחרה מתיישב עם ממצאיה, שהינם שונים מהממצאים שבמסמך הרפואי של דר' רשף אליו מפנה המערערת.

לעניין חוסר שיתוף הפעולה שיוחס למערערת, נטען כי אומנם הוועדה הזכירה את ההתנגדות שגילתה המערערת בזמן הבדיקה, אולם ציינה כי ניתן להתגבר על כך, ועל כן אין המדובר בחוסר שיתוף פעולה המצריך את הוועדה לפעול לפי ההוראות בעניין ממן, ועסקינן בהתרשמות רפואית אובייקטיבית בלבד אשר לא מנעה מהוועדה לבצע בדיקה רפואית מלאה ותקינה.

5.החלטת הועדה מושא הערעור :

א.עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה כי זו ציינה שמדובר במערערת "בת 46 אשר עברה ברור נוירולוגי אורטופדי וראומטולוגי עקב הפרעה בהליכה. כל הממצאים בבדיקות היו בדרגה קלה וללא קורלציה לתלונות הקליניות הועלתה אפשרות של פיברומיאלגיה. בבדיקות EMG וביופסית O נמצאה עדות לנוירופתיה של סיבית דקים שאינה מסבירה את צורת ההליכה...נכנסה לחדר כשמהלכת עם קב קנדי אחד המוחזק ביד ימין הליכה בתבנית ביזארית עם ריצה של מספר צעדים הצידה ואחר כך צעדה קדימה עם צליעה מופגנת על רגל ימין".

ו